יום שני, ינואר 09, 2006

עתירה לבית המשפט העליון

בבית המשפט העליון בג"צ 05/
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק
בירושלים

בעניין: עקיבא ויטקין, ת.ז. 038081097
ע"י ב"כ עוה"ד נדב העצני ו/או שלום פוריס ו/או
אמיר רוזנברג ו/או אורית יפת ו/או תמיר גזיאל ו/או
מנחם הסה ו/או עדי ברנר ו/או גלית עופר ו/או עופר אשכנזי
ו/או כרמית בן אליעזר ו/או יוסי אהרוני ו/או קרן קלר
מרח' כנפי נשרים 15 ירושלים
טל': 6537777-02 פקס': 6537773-02
העותר

- נ ג ד -

1. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב משה קראדי
2. השר לביטחון פנים, גדעון עזרא
שניהם ע"י ב"כ פרקליטות המדינה, מחלקת הבג"צים
מרח' צלאח א-דין 29 ירושלים
טל': 6466590-02 פקס': 6466655-02
המשיבים

1. ערן נעים
2. אלירן אברהם
3. מאיר נמיר
שלושתם שוטרים ממשטרת ישראל, תחנת רמת גן
משיבים פורמליים


עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים





א. הסעדים המבוקשים

צו על תנאי

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן צו על תנאי, אשר יחייב את המשיבים או מי מהם ליתן טעם מדוע לא יעשו שימוש בסמכותם לפי סעיף 77י' ו/או סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"), ומדוע לא יורו לאלתר על השעיית המשיבים הפורמליים וכל איש משטרה אחר שהיה מעורב, באופן ישיר או עקיף, במעשי אלימות כנגד העותר, לרבות בדרך של מתן פקודה ישירה ו/או משתמעת להפעיל אלימות כנגד העותר ספציפית או כנגד מי שהפגין עימו ביום 29.6.05, בעיר רמת גן.

כן יתבקש בית המשפט הנכבד להפוך את הצו על תנאי למוחלט, לאחר שמיעת טענות הצדדים ולחייב את המשיבים בהוצאות העתירה ובשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.

צו ביניים

עוד קודם לדיון בצו על תנאי מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו ביניים, המשעה את המשיבים הפורמליים וכן כל איש משטרה אחר שהיה מעורב, באופן ישיר או עקיף, במעשי אלימות כנגד העותר, זאת לרבות בדרך של מתן פקודה ישירה ו/או משתמעת להפעיל אלימות כנגד העותר ספציפית או כנגד מי שהפגין עימו ביום 29.6.05, בעיר רמת גן. כל זאת עד למתן פסק דין בעתירה.

נימוקי הבקשה למתן צו ביניים מפורטים בסופה של עתירה זו.

דיון דחוף

לחילופין, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה למתן צו על תנאי, לכל המאוחר בתוך 48 שעות ממועד הגשתה, וזאת על מנת למנוע ככל הניתן את הסיכון הנשקף לציבור מהמשך עבודתם בפועל של המשיבים הפורמליים במשטרת ישראל, שעה שמועלות כנגדם האשמות כה חמורות.





ב. תמצית העתירה

עניינה של עתירה זו במניעת המשך עבודתם בפועל של המשיבים הפורמליים ו/או שוטרים נוספים (להלן גם: "השוטרים"), שביום 29.6.05 הפעילו בצוותא כנגד העותר שלא כדין אלימות חמורה. זאת שעה שהעותר היה מנוטרל וחסר כל יכולת התנגדות, אחוז בידי מספר שוטרים אזוק והלום ממכות קשות ונמרצות שכבר קיבל.

בית המשפט הנכבד מופנה כבר עתה לראיות המצולמות, המצורפות לעתירה זו. ראיות אלו כוללות הן תמונות וסרט וידאו, המבססות את הראיות כנגד המשיבים הפורמליים.
משיבים אלו, כולם שוטרים במדים, נראים בבירור כשהם מכים את העותר קשות בהיותו מוטל חסר ישע על הארץ, ומבצעים בו מעשי התעללות חמורים עד שפורץ דם רב מפניו – עיניו ואפו. ראיות אלו אינן ניתנות לפרשנות, אינן מותירות מקום לוויכוח ו/או דמיון, ואינן מותירות כל מקום לשיקול דעת מצד משיבים 1 ו/או 2, בעניין שבנדון.

במעשיהם, שעוד יתוארו להלן בהרחבה, הוכיחו השוטרים כי אינם מתאימים לשמש כשוטרים במשטרת ישראל. אופי המעשים המיוחסים להם, חומרת האלימות שהופעלה כנגד העותר ונסיבותיה, והעובדה שהמעשים בוצעו לכאורה במסגרת עבודתם של השוטרים, כל אלה מחייבים השעייתם לאלתר. זאת עד למיצוי החקירה המתנהלת בימים אלו במחלקה לחקירות שוטרים ועד לסיום משפטם, אם כצפוי – יועמדו לדין.

ישנה חשיבות מיוחדת להיענות לעתירה, לנוכח דפוס הפעולה של המשיבים הפורמליים, המעורר חשש כבד לאופן ההתנהלות הכולל במשטרה. מהראיות המצורפות לעתירה ניכר כי קבוצה שלמה של שוטרים לא חששו להפעיל אלימות קשה נגד אדם חסר ישע, לאור היום, ברחוב מרכזי בעיר מרכזית. זאת כאשר ידוע להם כי מעשיהם נצפים על ידי רבים וכי קיימת אפשרות שמתעדים את מעשיהם. עובדות אלו אינן יכולות אלא להוביל למסקנה כי מעשי האלימות החמורים בוצעו על ידי השוטרים, בידיעה שהם ממלאים את הפקודות שניתנו להם על ידי מפקדיהם, או לחילופין בתחושה שהם ממלאים את "רוח המפקד".

דווקא על רקע זה נדרשת פעולה מהירה וחמורה במיוחד של המשיבים, במטרה לשדר מסר חד לכל כוחות המשטרה, כי מעשיהם של המשיבים הפורמליים פסולים, ואין לפעול כמוהם.
מטרידות בהקשר זה ההתבטאויות החמורות של תנ"צ ניסים (ניסו) שחם, מפקד מרחב הנגב, אשר נחשף כי נתן הוראות להפעיל אלימות קשה ולפגוע במתנגדי ה"התנתקות". קשה שלא להסיק כי המשיבים הפורמליים בעתירה זו פעלו תחת הנחיות דומות.

למרבית הצער, מחדליהם של המשיבים עד כה, בכלל זה אי מתן כל תגובה לפניית ב"כ העותר, רק מחזקים את התחושה שאכן, השוטרים האלימים פעלו על פי הוראות מפקדיהם ויש מי שמבקש להסתיר זאת.

ג. הצדדים לעתירה

1. העותר הנו תושב מבשרת ציון כבן 19 שנה, אשר אמור להתחיל את שירותו הצבאי באוגוסט שנה זו.

2. משיב 1 הנו מפכ"ל המשטרה, ולו מסורה הסמכות להשעות שוטר מתפקידו, לפי סעיף 77י' לפקודת המשטרה, כאשר מתנהלת נגדו חקירה על ביצוע עבירה, או לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, בין היתר, כאשר הוכח להנחת דעתו שהשוטר אינו מתאים למלא את תפקידיו.

3. משיב 2 הנו השר לביטחון פנים, ומתוקף תפקידו הוא אחראי על פעולות המשטרה בכלל ועל פעולות משיב 1 בפרט. על פי פקודת המשטרה, סמכותו של משיב 1 להשעות שוטר שהינו קצין בכיר או מפקח, לפי סעיף 77י' או 10(2), טעונה אישורו של משיב 2.

היות ואין לעותר ידיעה ברורה בדבר דרגתם של השוטרים המעורבים בהפעלת האלימות נגדו, מוגשת עתירה זו גם כנגד משיב 2.

ד. התשתית העובדתית

האלימות החמורה בה נקטו השוטרים

4. ביום 29.6.05 בשעות אחר הצהריים המאוחרות, השתתף העותר בפעולות מחאה כנגד תוכנית ההתנתקות, שהתקיימו ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן.

5. למקום הגיעו שוטרים שעסקו בניסיון לדכא בכוח את פעולות המחאה האמורות.

6. לפתע, ללא כל הודעה מוקדמת וללא קיום כל שיח ושיג עם העותר, התנפלו על העותר שלושה שוטרים. השלושה השכיבו את העותר על הכביש ושניים מהם שכבו/נשענו עליו כשהם מפעילים את כל כובד משקלם על גופו השכוב על הארץ. זאת תוך שהם מונעים מהעותר יכולת התנגדות או תזוזה.

7. בד בבד, השלושה החלו להפעיל אלימות קשה כנגד העותר, שעה שהוא עדיין מנוטרל וחסר ישע על הקרקע. בין היתר, השלושה או מי מהם עיקמו את ידיו של העותר במכוון, חנקו אותו, דחפו אצבעות לתוך עיניו והפעילו לחץ על אפו, עד לסף שבירה.

8. על אף שבשלב זה העותר היה לפות בידי השלושה, חצי מעולף ובוודאי שאינו מגלה כל התנגדות, נצפו השלושה או מי מהם, כשהם מסמנים לחבריהם על צורך בתגבורת. ואכן, במהרה הגיעו שוטרים נוספים והתגודדו סביב העותר, כאשר העותר ממשיך לקבל מכות קשות מהשוטרים.

9. במצב זה, בו העותר עדיין שכוב על הארץ, המום מכאבים ולפות בידי מספר שוטרים, הגיח שוטר נוסף - שזוהה כמשיב פורמלי 1. הוא ניגש אל העותר, הכניס במכוון ובכוח רב אצבעות לאפו, סובב את האצבעות וביצע תנועה של תלישה. התוצאה לא איחרה לבוא - דם רב פרץ מאפו של עותר וכן מעיניו כתוצאה מהפעלת הלחץ הרב עליהן.

10. מייד לאחר מכן, כשהעותר עדיין סובל מכאבים ומדמם, גררו אותו השוטרים לרכב משטרתי מסוג סוואנה ולקחו אותו לתחנת המשטרה ברמת גן.

11. בכל אותה עת נכחו במקום עדים רבים שצפו במדויק באלימות שהופעלה כנגד העותר. זאת ועוד, במקום נכח מר טוביה לרנר, במסגרת תפקידו כעיתונאי. הלה צילם במצלמת וידאו את האירוע המתואר לעיל.

יצויין כי האירוע לא צולם באופן רציף, בשל כך שבשלב כלשהו הבחין אחד השוטרים, אשר זוהה על ידי מר לרנר כמשיב פורמלי 2, שמר לרנר מתעד את האירוע. שוטר זה ניסה לחבל במלאכת הצילום, להעיף מידיו של מר לרנר את המצלמה ולאיים עליו כי הוא ייעצר אם לא יפסיק לצלם.

העתק החומר הרלוונטי שצולם על ידי מר לרנר כשהוא מועלה על דיסק, מצורף לעתירה זו כחלק לבלתי נפרד הימנה ומסומן נספח א'.

12. מעיון בסרט נשוא נספח א' ניתן לזהות את המשיבים הפורמליים, כמי שנטלו חלק פעיל באלימות שהופעלה כנגד העותר.

שלושת השוטרים שהתנפלו לראשונה על העותר והפליאו בו את מכותיהם מזוהים בסרט כמשיב פורמלי 2 ומשיב פורמלי 3 וכן שוטר נוסף שהיה לבוש בגדים אזרחיים. במועד הגשת עתירה זו עדיין לא ידוע לעותר שמו של השוטר הנ"ל, אך הוא זוהה על ידי עדי ראיה בפרצופו.

השוטר שהחדיר אצבעות לאפו של העותר כמתואר לעיל, זוהה כמשיב פורמלי 1.

תמונותיהם של המשיבים הפורמליים ושל השוטר שטרם זוהה בשמו, מצורפות לעתירה זו כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומנות נספח ב'.

13. מצפייה בסרט ניתן להבחין גם בקור הרוח ובתיאום בו פעלו המשיבים הפורמליים. האלימות הקשה שהפעילו כנגד העותר לא פסקה, ואף החמירה, גם לאחר שמשיב פורמלי 2 הבחין כי האירוע מתועד במצלמות.

במיוחד יש לציין את משיב פורמלי 1, שלאחר ניסיונו לתלוש את אפו של העותר ממקומו בכוח, נצפה בין היתר על ידי מר לרנר, עוזב את העותר ומקנח את ידו, שהיתה מגואלת בדמו של העותר, בקור רוח וביסודיות.

14. למעלה מן הצורך יודגש כי ההתנפלות על העותר בוצעה ללא שקדמה לה פניה של השוטרים או מי מהם לעותר וללא שהשוטרים או מי מהם הורה לעותר על מעצרו, או נתן לו כל הוראה אחרת. מכאן, ברי כי לא היתה כל הצדקה להפעלת כוח כנגד העותר.

על אחת כמה וכמה שלא היתה כל הצדקה להמשך האלימות שהופעלה כנגד העותר. הסרט המצ"ב מוכיח למעלה מכל ספק, כי כבר בתחילת האירוע, עת נגרר העותר והופל לארץ, כששני שוטרים יושבים/שוכבים עליו, נוטרל העותר מהיכולת לבצע כל פעולה ונמנעה ממנו יכולת להתנגד לפעולות השוטרים. ברי כי בשלב זה לא נדרשה הפעלת אלימות כשלהי. אלא שהשוטרים מצאו לנכון, על אף נטרולו המוחלט של העותר, להעביר את האזיקים ביניהם מיד ליד, ולהכות אותו בכל חלקי גופו עד זוב דם, כמתואר לעיל.

15. כאמור לעיל, מרחוב ז'בוטינסקי ברמת גן נלקח העותר ברכב לתחנת המשטרה ברמת גן, לרחבה שבה הוקמו בעזרת גדרות תנועה מכלאות. העותר הושם, ביחד עם אחרים, באחת המכלאות.

16. לאחר כשלוש שעות בהן שהה העותר עם אחרים במכלאה האמורה, הורה אחד השוטרים לעותר ולאדם נוסף שדיברו ביניהם - "לסתום את הפה". לאחר שהעותר השיב כי לא ניתן לשלול ממנו את זכות הדיבור, הורה השוטר הנ"ל לעותר להתלוות אליו לאחד החדרים בסמוך לרחבה.

17. בתוך החדר אליו הוכנס העותר שהו אותה עת כעשרה שוטרים. ארבעה מהם, וביניהם משיב פורמלי 2, תפסו את העותר, הורידו לעותר את האזיקונים מפלסטיק שהושמו קודם לכן על ידיו, השכיבו אותו לארץ תוך שהם מנחיתים עליו מכות קשות ואזקו את ידיו מאחורי גבו באמצעות אזיקים ממתכת. העותר נדרש לשבת על כסא שהיה בחדר כשגבו לקיר, ובעודו יושב על הכסא כשידיו אזוקות, החל משיב פורמלי 2 להכות את העותר באופן שיטתי ומתמשך - נתן לו סטירות, דחף אגרופים לבטנו ולחזהו, נגח בראשו ועוד.

18. יצויין כי במהלך גילויי האלימות האמורים, ניסה העותר להזהיר את השוטרים כי יתלונן על התנהגותם במחלקה לחקירות שוטרים, אך התגובה היחידה על כך היתה החרפת המכות, הנגיחות והאגרופים. כן ביקש העותר כי יובא בפני רופא על מנת שיבדוק את מצבו, אך נענה בשלילה ובגסות.

19. במהלך הלילה של יום 29.6.05, שוחרר העותר לביתו, ללא שקיבל טיפול רפואי או נבדק בידי רופא.

החבלות שנגרמו לעותר

20. כמתואר לעיל, כבר כתוצאה מהאלימות שננקטה כנגד העותר בשלב הראשון - ברחוב ז'בוטינסקי, נגרמו לעותר חבלות בכל חלקי גופו.

עד ראיה שנכח במקום תיעד באמצעות מצלמה את מצבו של העותר, והתמונות מצורפות לעתירה זו כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומנות נספח ג'.

מצבו של העותר החמיר בעקבות המכות שחטף בתחנת המשטרה ברמת גן.

21. בבוקר יום המחרת סבל העותר מכאבים עזים בראשו, בעיניו, באפו, בידיו, בברכו ועוד. במהלך היום התברר לו שחומו עלה ובמשך שלושת הימים הבאים היה העותר מרותק למיטתו בשל חום גבוה וכאבים עזים.

22. נכון למועד הגשת עתירה זו עדיין סובל העותר מכאבים בפרקי ידיו, מגודש כרוני באף ועוד. בשלב זה וטרם נבדק העותר על ידי מומחה רפואי, קשה להעריך את מלוא הנזקים הגופניים שנגרמו לעותר כתוצאה מהאלימות שננקטה כלפיו.




פתיחת חקירה במחלקה לחקירות שוטרים

23. על אף חששות ולבטים ולאחר התייעצות עם בא כוחו, הוגשה תלונה מטעם העותר כנגד האירועים המתוארים לעיל למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים.

העתק התלונה שנשלחה מטעם ב"כ העותר למח"ש, מצ"ב כנספח ד'.

24. בעקבות הגשת התלונה פתחה המחלקה לחקירות שוטרים בחקירת האירוע. נגבתה מהעותר הודעה בה מסר תיאור מפורט של האירוע. גם הצלם מר לרנר נחקר ותיאר בפרוטרוט את שהיה עד לו ואת שקלטה עדשת המצלמה שלו. זאת לרבות פרטים שקשה להבחין בהם בצפייה מהירה ושטחית בסרט.

25. לא ידוע לעותר אם השוטרים המזוהים בקלטת כבר זומנו לחקירה. מכל מקום, למיטב ידיעת העותר, החקירה בנושא טרם הסתיימה. עם זאת, הראיות והעדויות שהוצגו עד כה למחלקה לחקירות שוטרים, די בהן על מנת לחייב השעייתם של השוטרים המעורבים ובמיוחד של המשיבים הפורמליים.

הפניה למשיב 1

26. ביום 13.7.05, בסמוך לאחר שהוגשה תלונה רשמית למחלקה לחקירות שוטרים, נשלח על ידי ב"כ העותר מכתב למשיב 1, המודיע על הגשת התלונה כנגד השוטרים למח"ש, המתאר את האלימות החמורה בה נקטו השוטרים והקורא להשעייתם מתפקידם לאלתר.

העתק המכתב למשיב 1 מיום 13.7.05 מצורף לעתירה כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומן נספח ה'.

27. ביום 18.7.05, לאחר שחלפו 5 ימים ממשלוח המכתב נספח ו' ולאחר שלא התקבלה ממשיב 1 או ממי מטעמו תגובה כלשהי למכתב, נשלח למשיב 1 מכתב נוסף. במכתב זה הובהר למשיב 1 מפורשות, כי היה ולא תתקבל תשובה בעניין השעיית השוטרים ו/או תתקבל תשובה שלילית, לא יהיה מנוס מפניה לערכאות בעניין.

העתק המכתב למשיב 1 מיום 18.7.05 מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומן נספח ו'. גם למכתב זו לא התקבלו מענה או תגובה כלשהם.

ה. הטיעון המשפטי

28. העותר יטען כי בנסיבות המתוארות לעיל, נתונה למפכ"ל הסמכות להשעות את המשיבים הפורמליים וכל שוטר אחר שהיה מעורב בהפעלת האלימות כנגד העותר, הן לפי סעיף 77י' לפקודת המשטרה והן לפי סעיף 10(2) לפקודה.

29. סעיף 77י' מעניק למשיב 1 סמכות להשעות ממשרתו "שוטר שמתנהלת נגדו חקירה על ביצוע עבירה או עבירת משמעת".

על פי פסיקת בית המשפט הנכבד, "די באופי העבירה בה מוחשד השוטר - אם יש בו, לכאורה, כדי לפסול את השוטר מלהמשיך בתפקידו - כדי להוות עילה מוצדקת להשעייתו" (בג"צ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד מו(3) 516).

בית המשפט הנכבד קבע כי סעיף 77י' לפקודה מיועד לאפשר השעיה, כשמהלך כזה מתבקש מאופי העבירה, ב"מקרים בהם מדובר על חשד אשר עדיין צריך להיחקר ואשר אין לו אחיזה בעובדות קונקרטיות" (בג"צ 337/76 חייק נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל, פ"ד לא(1) 421).

30. סעיף 10(2) לפקודת המשטרה מעניק למשיב 1 סמכות, בין היתר, להשעות שוטר מתפקידו "אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו".

לעומת סעיף 77י', סעיף 10(2) ניתן להפעלה גם כאשר לא מתנהלת חקירה כנגד השוטר או כאשר החקירה הסתיימה, למשל בהגשת כתב אישום. סעיף 10(2) מיועד להשאיר בידי רשויות המשטרה המוסמכות כל אותן הסמכויות הבאות "לאפשר תגובה יעילה על אתר, לשם שמירת רמתה, יעילותה וטהרה של המשטרה, כל אימת והנסיבות מחייבות זאת" (פס"ד חייק הנ"ל).

31. הפסיקה קבעה כי עצם קיומה של חקירה בשל עבירה המיוחסת לשוטר, אינה שוללת גם שימוש בסמכות שמוקנית למשיב 1 מכוח סעיף 10(2). דהיינו, ייתכנו מקרים בהם למשיב 1 נתונה סמכות השעיה מכוח שני מקורות חוקיים (פס"ד חייק הנ"ל).

32. במקרה דנן, מתנהלת כנגד המשיבים הפורמליים חקירה בגין עבירות של אלימות חמורה שננקטה בנסיבות מחמירות. בין היתר, בשל כך שננקטה בחבורה, בשעה שהעותר חסר כל יכולת התנגדות (אחוז בחוזקה על ידי השוטרים או אזוק), בשעה שלא היה צורך בנקיטת אלימות, בוודאי שלא כה חמורה. התנהגות המשיבים הפורמליים, כעולה מתוך העדויות ומתוך הסרט, מעידה על אלימות לשם אלימות.

העבירות המיוחסות למשיבים הפורמליים מטיבן ומטבען, מהוות עבירות שיש עימן קלון. על אחת כמה וכמה כאשר הן מבוצעות בידי שוטרים במשטרת ישראל, האמונים על שמירת החוק ועל אכיפת הסדר הציבורי, וכאשר הן מבוצעות לכאורה במסגרת תפקידם של אותם שוטרים.

33. זאת ועוד, התנהלותם של השוטרים כמתואר לעיל, ובמיוחד האכזריות, השיטתיות וקור הרוח בהם ביצעו את העבירות המיוחסות להם, מחייבת את המסקנה כי הם אינם מתאימים למלא תפקיד של שוטר, ודאי לא שוטר מבצעי.

34. במקרה דנן, הראיות שיש כנגד השוטרים מוצקות ובלתי תלויות. אין מדובר בעדותו של המתלונן כנגד גרסת השוטר, אלא בסרט ובתמונות שצולמו בזמן אמת ובעדות של לפחות עד בלתי תלוי אחד - מר טוביה לרנר, שאף צילם את האירוע.

מדובר בראיות חזקות ביותר, המקימות סיכוי טוב להרשעת השוטרים לאחר שיוגש נגדם כתב אישום. ראיות אלו עולות במידה ניכרת על סף הראיות הדרושות לשם השעית שוטר.
שכן, התשתית הראייתית הדרושה לצורך הנחת דעתו של משיב 1, לכך ששוטר אינו מתאים להמשיך במילוי תפקידו, אינה צריכה להיות כזו שתספיק להרשעת השוטר בפלילים (פס"ד בן יאיר הנ"ל וכן בג"צ 204/81 בן נעים נ' המפקח הכללי של המשטרה, פ"ד לה(4) 469).

35. ויודגש, בית המשפט הנכבד דחה עתירות כנגד השעיית שוטרים במקרים חמורים פחות, כגון: במקרה של ניסיון לעשות שימוש בכרטיס אשראי גנוב (פס"ד בן נעים הנ"ל) ובמקרה של תיווך לשוחד (פס"ד חייק).

36. לאור האמור לעיל עולה כי לא רק שלמשיב 1 ישנה סמכות להשעות את המשיבים הפורמליים, בין אם מכוח סעיף 77י' לפקודת המשטרה ובין אם מכוח סעיף 10(2) לפקודה, אלא שהוא מחוייב לעשות כן בנסיבות העניין.

העותר יטען כי נוכח אופיין של העבירות המיוחסות למשיבים הפורמליים ונוכח תשתית הראייתית החזקה והנכוחה הקיימת נגדם, אי השעייתם לאלתר של המשיבים הפורמליים וכל שוטר אחר שהיה מעורב באלימות כנגד העותר, הינה בלתי סבירה.

37. אי השעיית השוטרים, כמו גם העובדה שמשיב 1 או מי מטעמו לא טרח להשיב כלל על פניות ב"כ העותר, מעלים חשש כי ביסוד הימנעותו של משיב 1 מהשעיית השוטרים עומדים שיקולים זרים. בין היתר, ייתכן שהשוטרים קיבלו ו/או מקבלים מהדרגים הבכירים במשטרה גיבוי מלא על התנהגותם המתוארת.

38. לא למותר לציין כי דפוס הפעולה של המשיבים הפורמליים, העולה מתוך הראיות הויזואליות המצורפות, מעורר חשש כבד לאופן ההתנהלות הכולל במשטרת ישראל. מראיות אלו ניכר כי קבוצה שלמה של שוטרים לא חששו להפעיל אלימות קשה נגד אדם חסר ישע, לאור היום, ברחוב מרכזי בעיר מרכזית. זאת כאשר ידוע להם כי מעשיהם נצפים על ידי רבים וכי קיימת אפשרות שמתעדים את מעשיהם.

עובדות אלו אינן יכולות שלא להוביל למסקנה כי חבורת השוטרים האלימה פעלה, כאשר ביצעה את מעשי האלימות האמורים, בידיעה שהם ממלאים את הפקודות שניתנו להם על ידי מפקדיהם. או לחילופין בתחושה שהם ממלאים את "רוח המפקד".

מטרידות בהקשר זה ההתבטאויות החמורות של תנ"צ ניסים (ניסו) שחם, מפקד מרחב הנגב, אשר נחשף כי נתן הוראות להפעיל אלימות קשה ולפגוע במפגינים מתנגדי ה"התנתקות". קשה שלא להסיק כי המשיבים הפורמליים בעתירה זו פעלו תחת הנחיות דומות.

39. דווקא על רקע זה נדרשת פעולה מהירה וחמורה במיוחד של המשיבים, במטרה לשדר מסר חד לכל כוחות המשטרה, כי מעשיהם של המשיבים הפורמליים פסולים, ואין לפעול כמוהם.

למרבית הצער, פעולת המשיבים עד כה, כלומר – מחדלם ואף אי מתן כל תגובה לפניית ב"כ העותר, רק מחזקים את התחושה שאכן, השוטרים האלימים פעלו על פי הוראות מפקדיהם ויש מי שמבקש להסתיר זאת.

ו. צו ביניים

40. נוכח כל האמור ומפורט לעיל, וכפי שברור מהראיות המצורפות לעתירה זו, ברי כי כל דקה בה נמשכת עבודתם של המשיבים הפורמליים, פוגעת באינטרס הציבורי, בתדמיתה של המשטרה בעיני הציבור ובטוהר המידות של המשטרה.

41. חמור מכך, הישארות המשיבים הפורמליים בתפקידם כל עוד מתבררת העתירה וכל עוד נמשכת החקירה ומכלול ההליך החוקי, עלול לגרום נזק חמור לאזרחים אחרים ולשלום הציבור. אזרחים נוספים העלולים ליפול תחת ידיהם של המשיבים הפורמליים או מי מהם ולזכות לאותו "טיפול". חשש זה ממשי במיוחד שעה שפעולות המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות אמורות להתקיים גם במהלך הזמן הקרוב, ואולי אף ביתר שאת.

ז. סיכום

42. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את העתירה כמבוקש ברישא לעתירה זו, ליתן צו על תנאי וכן ליתן צו ביניים או לקבוע דיון דחוף בעתירה בתוך 48 שעות ממועד הגשתה. בנוסף, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות העותר ובשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.



________________ _________________
נדב העצני, עו"ד אורית יפת, עו"ד
פוריס העצני רוזנברג ושות'
ב"כ העותר


stats count