זכויות האדם ביש"ע

לא לאלימות משטרתית

2006-03-05T18:52:00.000+02:00

עמונה - מסדר זיהוי

2006-02-14T10:10:00.000+02:00

עמונה - מסדר זיהוי

עבר ל- www.zechuyot.org/misdarzihui/misdarzihui-index.htm

מעצר של שני נערים בני 16 בחברון

2006-01-20T14:38:00.000+02:00

מעצרם של שני נערים בני 16 בחברון
כיצד קורה ש-2 נערים נעדרי עבר פלילי
מוחזקים במעצר למעלה משבוע

יום חמישי 12 בינואר – השניים נעצרים בחברון באלימות רבה, א.א. (נער ממגורשי גוש קטיף) חוטף בעיטות בפנים ובין הרגליים, וגז מותז לתוך פניו, וא.ר. (תושב בנימין) מוכה בכל חלקי גופו, בעיקר אגרופים בבטן.

יום חמישי בערב וששי בבוקר – המשטרה מכחישה שהשניים עצורים אצלה, משיבה בשלילה לפניית עורכי הדין של עמותת חוננו.

יום ששי 13 בינואר – המשטרה מודיעה באיחור על קיום דיון בבימ"ש השלום בירושלים. דרישת המשטרה: מעצר עד תום ההליכים. החלטה: הארכת מעצר עד ליום ראשון. (השופט אמנון כהן)

יום ראשון 15 בינואר – מוגש כתב אישום המייחס לשניים "התפרעות" ו"נסיון פציעה בנסיבות מחמירות" (ידוי ביצים לעבר שוטרים וחיילים, "במטרה לפצוע אותם") ו"החזקת סכין ללא הצדקה" (לא היתה סכין, אלא מברג בלבד). החלטה: לדחות את ההחלטה ליום שני (השופטת זיסקינד)

יום שני 16 בינואר – החלטה: הרחקה מיש"ע לשנה שלמה, למעט הישוב בו גר א.ר., ומקום הלימוד שלהם. הערבות: 5000 ₪ הפקדה במזומן, 5000 ₪ ערבות עצמית, ו-5000 ₪ ערבות של ההורים. הפרקליטות מבקשת לקבל ארכה לצורך ערעור, ונענית בחיוב. השניים מוחזרים למעצר.

יום שלישי 17 בינואר – דיון במחוזי. השופטת שידלובסקי מבקשת לזמן את נציג הישיבה ליום רביעי. השניים מוחזרים למעצר.

יום רביעי 18 בינואר – הדיון נדחה ליום חמישי.

יום חמישי 19 בינואר – דיון בנוכחות ההורים וראש הישיבה, השופטת "צריכה להוציא את הרכב מהמוסך" ולכן...דוחה את ההחלטה ליום ששי.

יום ששי 20 בינואר – החלטה: סכום הערבות יועלה ויעמוד על 25000 ₪ של ההורים, ועוד 25000 ₪ של ראש הישיבה. גם תנאי ההגבלה צומצמו: נסיעה מהישיבה הביתה תהיה בליווי ההורים בלבד, במשך שנה. הפרקליטות מבקשת ארכה כדי לשקול הגשת ערעור. החלטה: עיכוב ביצוע ל-24 שעות.השניים מוחזרים למעצר.

תזכורת: מדובר בנערים ללא כל עבר פלילי, שאשמתם לא הוכחה, מדובר בחשדות בלבד!!

סרט: השוטר יואב שפירא וקורבנו נתנאל

2006-01-15T10:26:00.000+02:00

סרט: השוטר יואב שפירא וקורבנו נתנאל
דקות לאחר שריסס אותו בגז מטווח אפס 11/1/06, נווה דניאל

להוריד את הסרט כאן

לינץ' - סרט חדש

2006-01-09T13:08:00.000+02:00

לינץ' - סרט חדש

להוריד כאן - lynch.exe

קטעים מפרוטוקול ועדת החוקה

2006-01-09T12:04:00.001+02:00

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 531
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שלישי, ה' בתמוז התשס"ה (12 ביולי 2005), שעה 09:00

עמית הלוי:

אני אתאר קודם כול את מה שהיה. ביום רביעי, בחסימות הכבישים שהיו, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, אני מתעלם ממה שהיה שם, כי אני רוצה לרכז את העדות שלי בדבר חמור ביותר בעיני שקרה בתוך תחנת המשטרה. אני אישית הגעתי לתחנת המשטרה כשהערתי לשוטר על כך שהוא מכה בנות בצורה גסה. הוא אמר לי: כך אתה אומר, אין בעיה, תקפת אותי. תקיפת שוטר, כנס לניידת! פעם ראשונה שאני במונחים האלה. נכנסתי, הגעתי לתחנת משטרת רמת גן. במשטרת רמת גן יש רחבה פנימית גדולה עם ביתנים של חקירה. אנחנו יושבים שם, 70 חבר'ה, בקבוצות שונות. הייתי בקבוצה ליד אחד הביתנים. המקרה הראשון שראיתי הוא, שנכנסה אימא, היא באה לקחת את אחד הילדים שלה. אחד השוטרים אומר לה – בקבוצה שהיתה לידי, היינו ממש שתי קבוצות סמוכות – איך נכנסת לפה? איך הגעת לפה? וכן הלאה. היא אמרה: הכניסו אותי. אחד הבחורים, בחור שקוראים לו דב פרידמן, היה שם, אני לא מכיר אותו, הוא מפתח-תקוה, אמר לשוטר: דבר אליה יפה. מה קרה? היא נכנסה וכן הלאה. הוא שאל אותו: אני מדבר אליה לא יפה? ועוד שני משפטים, לא שמעתי בדיוק מה היה ביניהם. הבחור הזה לא עשה שום דבר. הבחור הזה נלקח, הוכנס לחדר שאני עמדתי לידו, עם דלת פתוחה, אותו שוטר, ששמו אלירן אברהם, הוא נשא תג זיהוי, היה שוטר נוסף שלא נשא תג זיהוי, היה עם חולצה אזרחית, תפס אותו – שערותי סומרות כי לא ראיתי מעודי דבר כזה. אמרתי למפקד התחנה שם או לסגן מפקד התחנה שלמדתי פרק באזרחות.

היו"ר מיכאל איתן:

מה ראית?

עמית הלוי:

תפסו את הבחור הזה, העמידו אותו סמוך לדלת, החטיפו לו שני פלאכים, מכות איומות, שתי מכות. העיפו לו את הפרצוף לשני צדדים. הוא תפס את הראש והטיח אותו.

קריאה:

ראית את זה בעיניך?

עמית הלוי:

בעיני ראיתי. הבחור שיושב פה, שאני לא מכיר, ועוד בחור לידי, הסתכלתי אליהם ושאלתי אותם: ראיתם מה היה פה? הם אומרים: ראינו. אמרתי למפקד התחנה – היתה מזכירה בחדר מצד ימין – אמרתי לו: מה קרה לכם? היה בחור צעיר, צנום, לא עשה דבר, מכות חולניות.

צבי הנדל:

התחלת להגיד משהו על הקיר. מה היה בקיר?

עמית הלוי:

היו מכות נוראיות.

מיכאל גורלובסקי:

זה קורה אצלנו?

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, יש לי בקשה מחברי הכנסת. כל אחד רוצה להפגין כעת.

צבי הנדל:

מה אתה קופץ? שאלתי שאלה.

היו"ר מיכאל איתן:

אני קופץ, כי זה תפקידי, לקפוץ. יש לנו רבע שעה, 20 דקות, ואם אתם רוצים כעת להתבטא, אני אעצור אותו, נשמע אתכם.
צבי הנדל:

שאלתי אותו מה קרה בקיר. הוא עצר בקיר.

עמית הלוי:

איך שהדלת נסגרה, ראיתי אותו רק תופס את הבחור, עושה תנועה לכיוון הקיר, לא ראיתי את הקיר.

היו"ר מיכאל איתן:

אני רוצה להסביר לחברי הכנסת שנכנסו עכשיו, הישיבה עכשיו היא ישיבה עקרונית שמתחילה עם דוגמה, היא מכוונת בעיקר להרצל שבירו. אני רוצה לשכנע אותו שהוא, כראש מח"ש, כשיש ראיות לכאורה ועדויות כמו שיש כאן, ששמעתי אותן כבר, הכנתי את הישיבה הזאת, אני רוצה לשכנע אותו שהוא, גם פותח בחקירה, גם מקיים את החקירה במהירות, וגם משעה. בשלבים הראשונים – בדוק, אני לא רוצה שהוא ישעה מיד על סמך כל תלונה, אבל בדיקה מיידית והשעיית השוטרים האלה עד לגמר החקירה. את זה אני רוצה לתבוע ממנו. אני אומר את זה בשם כולכם.

אני קצר רוח, כי הישיבה נועדה לחצי שעה בלבד, והיא התחלת דרך, היא לא תיגמר היום. נעקוב אחרי העניין הזה, נשמע גם את התשובות. אחרי ששמעתי את הדברים האלה, כמה שאני יכול, אני לא אתן שזה יישאר כך, ללא טיפול. תנו לו. יש לנו כאן הרבה דברים לראות. תעזרו לי לקיים את הישיבה. אחר כך כל אחד יוסיף דברים נוספים.

עמית הלוי:

זה היה המקרה הראשון. אני רק מזכיר לכם שמדובר על בחורים, גם אני הייתי באותו מצב, אזוקים. אותו בחור שהוכה, שנכנס לחדר חקירות, יושבת מזכירה עם אנשים, הוא הוכה מכות רצח. זה דבר אחד.

כבר ראיתי ששני השוטרים חולניים. ניסתי להגיע למפקד התחנה, לא הסתדר לי, אמרו לי: אתה, שב בשקט. לא התייחסו בכלל לתלונות שלי. אמרתי להם שיש פה מקרים מטורפים, שאני מבקש שיעצרו את זה עכשיו, ולא התייחסו.

אחרי הדבר הזה, בקבוצה מימיני, לידי, היו שוטרים שדווקא דיברו עם הבחורים. עבר אותו בחור, שאני לא יודע את שמו, הוא היה עם חולצה אזרחית, מכנסי חאקי של היס"מ. הוא אמר לאחד הבחורים: תפסיק לדבר. הוא אמר לו: אתה לא תיקח לנו את זכות הדיבור, זה פחות או יותר. את המילים המדויקות לא שמעתי. ואת הדברים הבאים שמעתי במפורש, הבחור עם החולצה האזרחית, קורא לאותו שוטר, שקודם הכה איתו נמרצות את הבחור השני, הוא אמר לו: אלירן, אלירן, בוא נטפל, בוא ביחד, יש פה בחור שצריך לטפל בו. הוא עמד באמצע הרחבה.

כבר ראיתי מה הולך לקרות. אמרתי לרב שמואל יניב, הרב מגבעת שמואל: שמואל, בוא נעשה פה משהו. ההוא התחיל לצעוק על הרב יניב: אתם לא תרביצו פה. לא עזר שום דבר, לקחו אותו, העיפו אותו 20 מטר לצד השני. תפסו שני השוטרים את הבחור הזה, שמו עקיבא, אינני מכיר אותו, הכניסו אותו לחדר, הפעם סגרו את הדלת מוקדם מדי, מה שהספקתי לראות זה ארבעה שוטרים מכים בו באגרופים, העיפו אותו לרצפה. זו התמונה היחידה שראיתי. אחרי זה רק שמעתי את הצעקות וראיתי אותו יוצא עם פרצוף אחר ממה שנכנס, מדמם, מנופח. היה צריך לקחת אותו, לגרור אותו. הוא היה על גבול אי ההכרה.

למחרת בבוקר ניסיתי להשיג אותו דרך אנשים שהכרתי, לנסות לברר מי זה. שאלתי אותו מה עשו לך בפנים – שמו עקיבא, הוא בחור מירושלים – שאלתי אותו: מה עשו לך בפנים? הוא אמר: הכו אותי ארבעה אנשים, מה שהתחלת לראות, לא ראית כלום. הכו אותי הארבעה האלה, תפסו לי את הראש, הכניסו לי ברכיות. פוצצו לו את הפרצוף. הוא אמר: מכות, אגרופים, איבדתי את הראש. פלטתי להם בסוף: ניפגש במח"ש. תפס אותו אלירן אברהם, כך הוא מספר, הוא הצמיד אותו כמו שהוא, אזוק, בחור טוב, התברר אחר כך שהוא חייל קרבי, סיירת או משהו, בחור טוב, מצוין, הוא תפס אותו אזוק, הצמיד אותו לקיר, הושיב אותו על שולחן, הוא אמר מה שראית שעשו לפרידמן בהתחלה, שהעיפו אותו, הוא אמר לי: מח"ש אמרת? בום, בום ואגרופים בפרצוץ, בתוך האף, בתוך השיניים. אימא שלו רופאה, התקשרתי אליהם ואמרתי להם: חבר'ה, אני לא ילד, יש לי מכללה, יש לי כמה מאות סטודנטים כמוהו, אני לא אשתוק על זה. אמרתי את זה גם למפקד המשטרה שם.

מיכאל גורלובסקי:

מה אמר לך מפקד המשטרה?

עמית הלוי:

אני לא יודע אם הוא המפקד, היה שם בחור עם שלושה פלאפלים. הם לא שיתפו פעולה. הוא אמר: הם קצת הרביצו. אמרתי לו: על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר?

אימא שלו טיפלה בו יומיים בבית, היא פחדה לדבר איתי, היא חושבת שכל השב"כ ומח"ש והמשטרה נמצאים עליה. היא לא הסכימה לדבר, היא אמרה שהיא לא עונה לטלפונים.

אני אומר לכולכם, כנציגי ציבור, אמרתי גם למיקי איתן, פניתי אליו בעניין הזה: יש אלימות בכביש, נראה את הסרט שהיה וכן הלאה, יש דברים חמורים ביותר. גם אותי, אחרי שעצרו אותי, תפסו אותי ארבעה שוטרים שלקחו אותי לזינזאנה- - -

אליעזר כהן:

על מה נעצרת?

עמית הלוי:

אני נעצרתי כי פניתי לשוטר שראיתי אותו מפנה באגרסיביות בנות. אמרתי לו: איך אתה מתנהג? למה להתנהג כך? הוא אמר: אני מתנהג כך? הוא תקף אותי, פונה לאחד לידו ואומר לו: הוא תקף אותו, תכניס אותו לזינזאנה. כבר תפסו אותי, הם מעקמים את האוזן, אגרוף בביצים, על הדרך מה שנקרא, ארבעה חבר'ה, ארבעה גורילות. ההתנהגות הזאת זה דבר חמור מאוד, הגסות הזאת.

לקחת בן אדם אזוק בתחנת משטרה? בכביש אומרים: הוא התפרע. זה המצאות, ראיתי מה שעשו לי, אני מבין שכל העסק הזה הוא פיקטיבי. לקחת בן אדם אזוק, ילד אזוק, לפוצץ לו את הפרצוץ? אני לא יודע מה זה.

פניתי מיד גם למיקי איתן וגם לגדעון עזרא, זה נמצא בטיפול גם אצל השר, אני אומר: התנתקות, לא התנתקות, אם חולי נפש כאלה, סדיסטיים כאלה נמצאים במשטרה, טיפוס כזה כמו אלירן אברהם או כמו הבחור עם האזרחי או כמו ערן, אחרי זה אנחנו שומעים שהכו את התמהוני הזה והרגו אותו בתחנה המרכזית- - -

היו"ר מיכאל איתן:

תודה רבה. אורית סטרוק עומדת בראש ארגון זכויות אדם ביש"ע. האם יש מישהו שמרכז תעודות רפואיות, עדויות, שיכול להביא את החומר למח"ש?

עמית הלוי:

אני יודע שנפתחה תלונה במח"ש. אני עצמי, כששחררו אותי, אמרתי להם שקודם כול אני מגיש תלונה כנגד מה שהיה פה, הילד, הפרק באזרחות שאני ראיתי, אז רשמו את זה. אני לא יודע אם מכוח התלונה שלי התלוננו או מכוח זה שהתפרסם בתקשורת התחילה תלונה במח"ש, יש מי שמרכז, יש עורך-דין שמטפל.
היו"ר מיכאל איתן:

הוא לא פה?

צבי הנדל:

מי זה העורך-דין?

עמית הלוי:

נדב העצני.

היו"ר מיכאל איתן:

אני רוצה, בהזדמנות הזאת, כבר להגיש תעודות רפואיות וכמה שיותר חומר לראש מח"ש.

עמית הלוי:

אני יודע שהטיפול הוא רציני. הבחור עצמו נמצא בהלם ובטיפולים, הוא לא רצה להגיע לפה. הוא יגיע עם תלונה מוסדרת למח"ש, שכנראה שכבר נמצאת, כי אני דיברתי עם גדעון עזרא.

היו"ר מיכאל איתן:

זה לא משנה גם אם הוא לא יגיש, מספיק שאתה מגיש עכשיו. ראש מח"ש, בבקשה.

הרצל שבירו:

הזמן קצר. מההתבטאויות פה אני מבין שאני צריך להפיג חששות שאין להן בסיס בכל הנוגע להתנהלות שלנו. אין מחלוקת בין מה שאמר היושב-ראש לבין הדרך שבה אנחנו פועלים. קודם כול, אני רוצה להקדיש מספר דקות להיערכות שלנו, כמח"ש, לקראת ההתנתקות. כמו כל גוף רלוונטי לענייני התנתקות במדינת ישראל התחלנו להיערך לקראת ההתנתקות. אנחנו בהחלט ערים לאפשרות שיהיו עימותים, שיהיו תלונות, ושאנחנו נצטרך לפעול. נערכנו להתנתקות בניסיון לעשות זאת במקביל לעבודה השוטפת שלנו. המטרה שלנו היא, בגלל ריבוי התלונות והעבודה השוטפת, שלא חלילה נפקיר את הזירה של ההתנתקות. אנחנו מודעים, כמו שכולם בחדר הזה מודעים, שעימותים ייתכנו, ואנחנו מביאים בחשבון שגם עלול להיות שימוש לרעה מצד אנשי משטרה כאלה ואחרים. אנחנו נמצאים בתמונה כל השנה, וגם בהתנתקות, שמקרים של אלימות, של ברוטליות, לא יעברו לסדר-היום. אנחנו נחושים לפעול, ולפעול בזמן אמת. לכן אמרתי כבר בתחילת דברי שאין מחלוקת בנושא הזה. אנחנו נערכים לא רק לטפל, אלא לטפל בזמן אמת במקרים הראויים, וכמובן, גם לפעול באופן מיידי.

מה זה אומר כשאני עובר מהרמה התיאורטית שדיברתי לרמה המעשית? קודם כול, הוקם צוות מיוחד שיטפל בתלונות שיהיו בתקופת ההתנתקות, למעלה מרבע מחוקרי מח"ש, מעבר לתלונות שיש לנו בשוטף, שאנחנו יכולים לקרוא להם אירועי לווין להתנתקות, אם זה צוותים בהפגנות אחרות, אני מדבר על ההתנתקות עצמה, ואולי ערב ההתנתקות. יש לנו צוות חוקרים שיושב גם בבאר-שבע, גם באשקלון, קרוב לזירה, אם צריך הוא יישב סביב לשעון, והוא יקדיש את זמנו לטיפול רק בתלונות באירועי ההתנתקות. מעבר לזה הוקם צוות פרקליטים מיוחד שיטפל גם כאן רק בענייני התלונות על ההתנתקות.

כמובן, לא אני ולא אתם יודעים מה יהיה בדיוק התרחיש, ואנחנו בהחלט מוכנים למספר גדול של תלונות. אנחנו עומדים בקשר עם המשטרה.

יצחק לוי:

מה היה עד עכשיו? כמה תלונות קיבלתם עד עכשיו?

הרצל שבירו:

תרשו לי, אחר כך יהיו שאלות ואני אענה. אנחנו מתואמים עם המשטרה, לא ברמה של חלילה איך אנחנו לא חוקרים, אלא מתואמים, שאם מגיע מתלונן שהוא עצור לדוגמה על תקיפת שוטרים, ויש לו תלונה על שוטרים שהכו אותו, שנהיה בתמונה.

אני אבהיר את עצמי. קודם כול המטרה שלנו, ואני מקווה שנעמוד בה, הכול תלוי בהיקף התלונות והעומס, כל תלונה שקשורה להתנתקות תיבדק על ידי פרקליט בתוך 24 שעות. היא תיבדק במובן הזה, שאנחנו נראה מה יש לנו, נבדוק את התיעוד, ואני מניח שיהיה תיעוד חזותי מהרבה גורמים, אנחנו ערוכים גם מבחינת האמצעים הטכניים לראות את הדברים, ובתוך 24 שעות לקבל החלטה כיצד אנחנו ממשיכים לטפל בתלונה הזאת. נהיה קרובים לאוהלי קידר, ובמידה ועצור מהמפונים יתלונן, תוך כדי חקירתו בעבירה שהמשטרה מייחסת לו, על עבירה של איש משטרה, בתוך שלוש שעות נגיע למקום כדי לבדוק את התלונה שלו. המשטרה לא תמשיך בהליכים נגדו מבלי שעברנו על התלונה הנגדית שלו, זה מוסכם עם המשטרה, זו לא גחמה או שאיפה שלנו.

אם יהיו תלונות חמורות, ונדע זהות של שוטרים, ונחשוש משיבוש הליכי משפט, ואם יהיה מקרה כמו בדוגמה הזאת של איש משטרה כזה או אחר, שיתקבלו שלוש, ארבע, חמש תלונות ברצף, כמובן שזה יכתיב, במקרים הראויים, גם חקירה מיידית שלנו.

יצחק לוי:

למה צריך שלוש, מספיק תלונה אחת?

הרצל שבירו:

חברי הכנסת, אנחנו מנסים לענות על הצורך הציבורי, שלא תהיה אלימות לשמה בפינוי. אני לא רוצה להיות בחזקת תפסת מרובה לא תפסת. זאת אומרת, נחקור את כולם, ובסופו של דבר שום דבר לא ייבדק באופן אמיתי. הרעיון שלא ניתן יד לשימוש בכוח ברוטלי, ניצול לרעה של הסיטואציה, חד וחלק. נעבור על תלונות, יהיה צוות גדול של חוקרים, של פרקליטים, כל החלטה תעבור את הסגן שלי, תעבור אותי, ונצטרך לקבל החלטות.

אני יודע שעולים כל מיני חששות של אנשים כאלה או אחרים שאולי מח"ש, היו גם שמועות כאלה, תעלים עין, לא תבדוק. כמובן, לדברים האלה אין שחר, אני לא צריך להסביר שנועדנו בדיוק למנוע עבירות פליליות של אנשי משטרה.

היו"ר מיכאל איתן:

תודה. אדוני, מה יש לך ברפרטואר?

טוביה לרנר:

יש חומר שהקלטתי בהפגנה שהיתה ביום רביעי.

היו"ר מיכאל איתן:

אנחנו רוצים לראות את אלירן.

טוביה לרנר:

יש עוד כל מיני דברים, כמו, למשל, התזת מים על מפגינים שלא עושים כלום.

היו"ר מיכאל איתן:

תראה לי את אלירן, בבקשה.
אורית סטרוק:

יש לי עוד דברים. רואים איך השיטה של השוטרים לחנוק את המפגינים, רואים הכאה ברוטלית של מפגין, ותמונות של השלכה של מפגינים עם הראש למטה.

היו"ר מיכאל איתן:

תסביר לנו מה רואים במצגת.

טוביה לרנר:

רואים פה שוטר שעושה תרגיל מאוד כואב ברגל.

היו"ר מיכאל איתן:

כואב ברגל, אתה עושה צחוק? הוא אמר לו קודם שיזוז, הוא לא זז.

טוביה לרנר:

פה אנחנו רואים איך ערן נעים מכניס יד מאחורי פצוע, אחרי שחמישה יס"מניקים שוכבים עליו.

היו"ר מיכאל איתן:

ראיתי שהוא מוציא את האזיקים.

טוביה לרנר:

הביאו אזיקים, אבל לא שמו עליו. זה אחד הדברים שהחשידו. יושבים שלושה יס"מניקים, שכל מהם יכול לקפל שניים כמו המפגין הזה, הם משחקים אותו, הם יכולים לשים אזיקים ולקחת אותו, והם עוד קוראים לתגבורת. הנה בא ערן נעים מאחור, היה כתוב לו "ערן נעים", הוא היה עם שני פלאפלים.

נסים זאב:

הוא דוחף לו אצבעות לאף, אתם לא רואים?

טוביה לרנר:

אלירן עמד מולי, דחף אותי כל הזמן ולא נתן לי לצלם, ואיים עלי שיעצור אותי אם אני לא אעלה על המדרכה וכן הלאה.

היו"ר מיכאל איתן:

אלירן לא מעורב באלימות כאן.

טוביה לרנר:

הוא היה מעורב בהתחלה, אחר כך הוא ניגש אלי, שאני לא אצלם.

היו"ר מיכאל איתן:

יש תמונה שיורד לו דם או משהו?

טוביה לרנר:

הקטע של הדם לא רואים, אני תכף אסביר למה.

מיכאל גורלובסקי:

השוטרים יגידו שהוא הרביץ לעצמו. אתה לא מכיר את הסיטואציה הזאת?

צבי הנדל:

אל תעשו מזה בדיחה.

היו"ר מיכאל איתן:

מה שם הבחור הזה?

אורית סטרוק:

עקיבא ויצקין, הבחור עדיין לא התאושש.

רשף חן:

זה אותו עקיבא ששמענו עליו קודם?

עמית הלוי:

כן.

אורית סטרוק:

הוא עדיין לא התאושש, הוא שכב שבוע אחר כך, הוא בטיפולים רפואיים, נקרעו לו כל המערכות הפנימיות, התמלא לו הכול במוגלה. הוא בחור בן 19.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, יש לנו כאן אירוע עם תמונות שמדברות בעד עצמן. יש עדות של אדם, שהיה בתוך תחנת משטרה, וראה התעללות ומכות באנשים עם ידיים כבולות. בהנחה שצריך לבדוק גם ראיות לכאורה לפני שנוקטים בפעולה, כמה זמן ייקח למח"ש להחליט האם יש מקום להשעות את האדם הזה שמצולם כאן ואת אלירן אברהם?

הרצל שבירו:

אני מאוד שמח שהבאתם את הסרט הזה.

נסים זאב:

זה היה באינטרנט לפני שבועיים.

הרצל שבירו:

כמו שאמרתי, אתם באתם ללמוד על העבודה שלנו. באמצע השבוע שעבר הגיע אלי פרקליט שעומד בראש צוות הפרקליטים ואמר לי: אני רואה תמונות כאלה וכאלה. במשרדי צפינו בתמונות האלה.
צבי הנדל:

הוא פרקליט שלך?

הרצל שבירו:

כן. ראינו בחדר שלי את התמונות האלה, ובאותו רגע נפתחה חקירה. לא היה לי מתלונן, לא הגיע, לא הביאו תיעוד. ראיתי משהו ממקור שכל אדם בבית יושב ויכול לראות את זה. מבחינתי זה היה מספיק כדי לפתוח בחקירה פלילית. דבר כזה לא יעבור בשתיקה. הקושי היחיד שיכול לעמוד ביני לבין הגשת כתב אישום, כשיש ברוטליות, זאת רמת הראיות, לא מבחינת עצם ההחלטה לפתוח בחקירה. בחקירה הזאת פתחתי בלי שידעתי שאני אגיע לפה, בלי שידעתי שזה יוקרן, כי זה התפקיד שלי. אני לא מוכן למקרים כאלה. לכן אני שמח מאוד שהדבר הזה הוקרן. המקרה הספציפי הזה נמצא כבר בחקירה.

היו"ר מיכאל איתן:

מה עם התלונה נגד אלירן, ואם הדברים נכונים, מתי אלירן יושעה? אותנו לא מעניינות החקירות. אותי מעניין שבתוך 48 שעות בודקים תלונה על הכאת אדם עם אזיקים על ידיו, והשוטרים לא יהיו. זה שיש חקירה שתימשך חודשים, זה מעודד אותם להמשיך. אני לא מקבל את זה שנפתחה חקירה. זה כלום. זה בדיחה.

רשף חן:

אתה רוצה משפט בתוך 48 שעות?

היו"ר מיכאל איתן:

את המפגינים עוצרים עד תום ההליכים, ילדות בנות 12.

מיכאל גורלובסקי:

שישעו את השוטר עד תום ההליכים.

היו"ר מיכאל איתן:

ילדה בת 12, הסבירו לי פה שהיא תקפה שוטר- - -

רשף חן:

גם אני הייתי פה, והסבירו לך שלא עצרו אותה עד תום ההליכים.

היו"ר מיכאל איתן:

היא היתה 30 יום בבית הסוהר.

רשף חן:

לא דיברו במעצר עד תום ההליכים, ואתה יודע את זה.

היו"ר מיכאל איתן:

לא יעזור לך כלום, רשף חן, אני לא אקבל שתיפתח חקירה רגילה ועל מי מנוחות--
רשף חן:

בוא נקבע שהם אשמים, ונגמור.

היו"ר מיכאל איתן:

--כאשר באות עדויות על הכאת אנשים הכבולים בידיים.

רשף חן:

זו עדות מפי השמועה, אבל לא משנה.

היו"ר מיכאל איתן:

זו לא עדות מפי השמועה, הוא ראה.

רשף חן:

הוא לא היה בחדר.

היו"ר מיכאל איתן:

הוא היה בחדר, והוא ראה. תקום.

רשף חן:

תשאל אותו עוד פעם אם הוא ראה איך מצמידים- - -

היו"ר מיכאל איתן:

חבר הכנסת רשף חן, ביקשת. אני מבקש עכשיו שתחזור ותאמר מה ראית בעיניים שלך.

עמית הלוי:

חבר הכנסת רשף חן, לקחו בחור, שמו דב פרידמן, אינני מכיר אותו.

היו"ר מיכאל איתן:

אתה יודע את שמו, אבל אתה לא מכיר אותו.

עמית לוי:

שאלתי אותו מה שמו, אמרתי לו שאני אגיש תלונה, אני אישית לוקח על עצמי להגיש תלונה.

היו"ר מיכאל איתן:

לאחר מעשה, לא הכרת אותו באותו רגע.

עמית הלוי:

לא הכרתי אותו, הוא עמד ליד הרב שמואל יניב, אמרתי לרב שמואל יניב שיברר מה שמו, יצאתי לקבוצה שלו ושאלתי אותו מה שמו. הבחור הזה, על שום שהוא אמר לשוטר: למה אתה מתנהג לאימא שנכנסה, כמו שתיארתי קודם, נלקח לחדר, הדלת הזאת היתה פתוחה. הבאתי לכאן בחור, שגם אותו אינני מכיר, קוראים לו דוד, הוא עמד לידי, אתמול ב-24:00 בלילה ניסיתי להשיג אותו כדי שיבוא לפה. שאלתי אותו: אתה ראית מה שראיתי, כי לא האמנתי שאני רואה דבר כזה. לקח אותו הבחור, הכניס אותו לחדר משטרה, לחדר חקירות, ישבה מזכירה בצד ימין, כשהוא אזוק, החטיף לו מכות רצח. אתה יודע מה זה מכות רצח?

צבי הנדל:

אתה ראית?

עמית הלוי:

בעיני ראיתי. לפני שנסגרה הדלת הוא העיף לו מכות בפרצוץ, תפס לו את הראש, והטיח אותו בקיר. את המכות בפרצוף ראיתי בעיני, את ההטחה בסוף, הוא היה בזווית של הדלת. חיכיתי שהוא ייצא.

רשף חן:

מה שסיפרת לנו קודם, שהצמידו אותו לשולחן. על זה דיברתי.

עמית הלוי:

אתה צודק.

רשף חן:

תשמע, אני מאוד מודאג ממה שאנחנו רואים פה, שלא יהיה לך שום ספק.

היו"ר מיכאל איתן:

אני לא רואה שאתה כל כך מודאג.

רשף חן:

לא כל כך מוצא חן בעיני הרעיון שתשב פה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בשבתה כבית דין שדה, ותרשיע את האנשים האלה.

היו"ר מיכאל איתן:

היא לא בית דין שדה.

נסים זאב:

איך אתה רוצה שיבררו את ההתעללות הזאת?

רשף חן:

אתה אומר: אני רוצה עכשיו 48 שעות. עם כל הכבוד, כך נראים משפטי שדה.

נסים זאב:

משפטי שדה זה מה שעושה המשטרה במקום. מתעללים בהם, על מה אתה מדבר בכלל? על מי אתה מגן? מה שראינו בסוף, זה פשע.
היו"ר מיכאל איתן:

חבר הכנסת נסים זאב. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

רשף חן:

נסים זאב ראה סרט, והוא יודע מי אשם.

נסים זאב:

יש פה עדויות.

היו"ר מיכאל איתן:

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת נסים זאב, קראתי לסדר פעם שנייה.

רבותי, אחד הדברים המבישים ביותר, שרותמים פגיעות באנשים חסרי ישע לצורך טיעונים פוליטיים. אם זה מפגין מכל קשת פוליטית שהיא, זאת חובתו של כל חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שתהיה תגובה מיידית, שיעזבו הכול.

רשף חן:

האם זה המקרה הראשון של אלימות משטרתית שקרתה במדינת ישראל?

היו"ר מיכאל איתן:

תן לי לסיים. זה צריך להיות בעדיפות מספר אחת. אני שומע פה סיפורים, שעוד מעט, כשתהיה התנתקות, תוך שלוש שעות יחקרו את התלונות, יבדקו.

רשף חן:

איך זה שעד עכשיו לא דנו בזה? הלוא זה ודאי לא המקרה הראשון של אלימות משטרתית בהיסטוריה של מדינת ישראל. עד עכשיו, כיושב-ראש ועדת החוקה, לא מצאת לנכון לנהל את הדיון הזה. מה קרה, אם זה לא פוליטי?

היו"ר מיכאל איתן:

אני אגיד לך מה קרה. כשמחוקקים חוקים מיוחדים לצורך ההתנתקות, כשמפעילים מערכת משפט ותביעה ואכיפת חוק במיוחד לצורך התנתקות, אבל הכול מופנה רק לצד של מתנגדי ההתנתקות, ואילו המערכת כלפי עצמה לא מוכנה לנקוט בפעילויות תכופות- - -

רשף חן:

אומר לך ראש מח"ש, שהוא יזם את החקירה לפני שדיברת אתו.

היו"ר מיכאל איתן:

אותי לא מעניינת החקירה, כי אני מכיר חקירות שנמשכות גם חמש ושש שנים. אותי מעניין משך החקירה.

רשף חן:

זה לגיטימי, אבל אתה אומר "בתוך 48 שעות".

היו"ר מיכאל איתן:

אני אדבר עכשיו יותר בשקט. חבר הכנסת רשף חן, אותי זה מקומם.

מיכאל גורלובסקי:

אותו זה לא מקומם, הוא גם לא יודע מה זה מכות.

היו"ר מיכאל איתן:

אני אגיד לך יותר בשקט וברמה התיאורטית. יש לנו מושג שנקרא השעיה. יש כאן תלונה. מה עושים על מנת לבדוק שהם לא מעלילים עלילות שווא ועל פניו, לכאורה, יש בסיס להשעות את אותו אלירן?

הרצל שבירו:

בואו נעשה הפרדה.

עמית הלוי:

חבר הכנסת חן- - -

רשף חן:

אין לי טענות אליך, מאוד בהגינות אמרת מה ראית ומה לא ראית.

עמית הלוי:

גם הבחור הזה, עקיבא, גם אותו ראיתי שהכניסו לחדר ארבעה שוטרים, הכו אותו באגרופים, ואז נסגרה הדלת. אותו בחור עם חולצה אזרחית הסתובב בעיניים עם שנאה: אתם, חמאס אתם, הרבנים שלכם חמאס, אנחנו נחסל אתכם. זה היה הבחור עם החולצה האזרחית.

רשף חן:

על זה לבד הייתי מעמיד אותו לדין.

עמית הלוי:

אנחנו הולכים לחודש וחצי קשים, תמיד היו מקרי אלימות, זה נכון, אבל אם שני האנשים עדיין ילבשו מדים, ובכלל במדינת ישראל, איש ציבור חייב לדאוג לזה שהם יפשטו את המדים, כי המדים של המשטרה הם מדי צדק ומוסר.

רשף חן:

הכול טוב ויפה, רק שזה תפקיד של בית-המשפט.

מיכאל גורלובסקי:

אני מסכים עם כל מילה שאמר היושב-ראש הוועדה על זה שאלימות משטרתית זה דבר נורא בכלל, ובמקרה שיש לזה ריח פוליטי, זה דבר יוצא דופן ודורש טיפול מיידי.

לפני כשנה, חמישה שוטרים הרביצו לזוג זקנים עולים, עד שהגיעו לטיפול נמרץ. אני מדגיש, לטיפול נמרץ.
רשף חן:

מיד התכנסה ועדת החוקה חוק...

מיכאל גורלובסקי:

דווקא כן התכנסה. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על משהו אחר. חצי שנה היתה חקירה, שמעתי שאחד השוטרים הושעה מהתפקיד אחרי חצי שנה. לא נולדתי במדינה הזאת, אני חושב שבמדינה מתוקנת, אנשים שהחזיקו זוג זקנים לטיפול נמרץ היו יושבים בכלא, אבל אני לא בית-משפט שדה, כמו שאומר חבר הכנסת רשף חן וכן הלאה, אני גם לא משפטן, אני מהנדס מכונות.

מה הסיכוי שהסדיסט הזה ישב בכלא? הוא לא ילך מהתפקיד שלו. אולי זו שאלה נאיבית קצת. איך שאני מסתכל על זה, אדם שעושה מה שעושה, עם מדים, יש פה צורה של מגן דוד ואותי זה מקומם, מה הסיכוי לא רק שהוא ילך מהתפקיד שלו, שישב בכלא? יש מקרה אחד ששוטר יושב בכלא על מקרה של אלימות? שמעתי את התשובה הרבה, ואף פעם לא נתנו לי מספר.

איוב קרא:

אדוני היושב-ראש, נפגשנו עם ראש מח"ש מספר פעמים פה בוועדה, ועל דברים הרבה יותר קטנים נפתחו תיקים, הושעו קצינים וגם שוטרים. ראיתי את זה ושמעתי את זה. אני חושב שמחאות פוליטיות מתחילות לקבל דיכוי, למרות שזה לא פלילי, יש כאן התרת דם של אנשים שמוחים פוליטית. זה מה שקורה בתקופה האחרונה.

הרצל שבירו:

אין פה חשיבה חדשה.

איוב קרא:

תוך שלוש שעות תוכל לתת מענה.

על-פי מה שקראתי בחוק יש סמכות למפכ"ל להשעות שוטרים כאלה מתפקידם באופן מיידי, ולאו דווקא לחכות לביצוע החקירה, לכתב אישום או לבית-המשפט. חד-משמעית יש סמכות למפכ"ל להרחיק אנשים כאלה משורות המשטרה.

השוטר שיוכח, בעדות ראשונה, שהוא הכה אנשים, מיידית צריך להרחיק אותו, כמו שמטפלים באופן מיוחד באנשים שמוחים נגד ההתנתקות. בצד שני צריך להיות מצב שגם בשוטרים תהיה מערכת טיפולית מהירה בדיוק באותה פרופורציה. אין לי ספק שאנחנו כך מאזנים את המצב, שלא תהיה חד-סטריות ויהיה מענה נכון למצב שאנחנו נמצאים בו.

צבי הנדל:

אני רוצה מילה אחת ושאלה אחת. אין דבר יותר מתסכל מאשר, שנציג החוק עושה בך דבר לא חוקי. חבל על כל מילה. השאלה: מפקד התחנה, שעליו סיפר הבחור, האם יש לו אחריות בהקשר הזה? האם הוא מטופל?

היו"ר מיכאל איתן:

חבר הכנסת רשף חן, חשבתי למה אני כל כך מתקומם על הדברים שלך, ואני אומר ברוח טובה. למה אמרתי "48 שעות"? אם זה נכון מה שהם אומרים, זה לא רק אלירן, זה כל המשטרה שם. עומדת משטרה שלמה, אף אחד לא אומר להם שיעצרו: המזכירה לא מתלוננת, ארבעה שוטרים מרביצים לאנשים, זה איום ונורא, זה מזעזע. אין מישהו שקם ואומר: חבר'ה, תעזבו אותו. מוכרחים לטפל בזה בחומרה. עכשיו תהיה חקירה, עוד שנה, שנתיים, שלוש, בינתיים המסר שזה לא נורא. על הרחוב לא כל כך התלוננתי, זה גם לא בסדר, אבל זה פחות מעניין אותי. משך לו, לא משך לו, אבל בן-אדם עם אזיקים על ידיו, בתוך תחנת משטרה, ארבעה שוטרים נכנסים למקום שעובדת שם מזכירה ויש צעקות אימים, מרתפים של מה זה?

רשף חן:

אני שותף להתקוממות שלך, אבל אני זוכר את הכלל היסודי ביותר בכללי הצדק הטבעי, לשמוע את שני הצדדים. שמענו צד אחד, עושה רושם מהימן מאוד, הבטן מתהפכת, אבל אני לא מוכן שנמנה את עצמנו כאן לשופטים. אנחנו צריכים להזהיר את עצמנו שבע פעמים.

היו"ר מיכאל איתן:

לא הצעתי.

רשף חן:

לגיטימי לחלוטין לדרוש מהמשטרה, ושמחתי מאוד לשמוע שהמשטרה פתחה בחקירה עוד לפני שמישהו פה פתח את הפה.

היו"ר מיכאל איתן:

הוא לא המשטרה, הוא מח"ש.

רשף חן:

מבחינתי, זו המשטרה של המשטרה.

היו"ר מיכאל איתן:

אני ביקשתי ממנו שהוא יעשה את החקירה, לא אני.

רשף חן:

הוא אומר לך שהוא כבר בהליך של חקירה. בכל מקרה, לגיטימי לגמרי לשאול אותו כמה זמן תימשך חקירה. אני אגיד לך מה אני מתכוון לשאול אותו, ואז תבין שעמדתי אינה שונה בעמדתך, למעט זה שאני קצת מתקומם נגד זה שאנחנו כבר שפטנו.

היו"ר מיכאל איתן:

לא שפטנו אף אחד. אני רוצה לומר לפרוטוקול, על מנת שנגיע להסכמה, שהתביעה שלי, כשאמרתי "תוך 48", היא לשלב הראשון של החקירה, אני לא רוצה לקבל, אפילו את העדות הזאת, כעדות שעל-פיה הוא צריך לעשות משהו. ביקשתי ממנו שכאשר יש מקרה עם האשמות כאלה חריגות, שהוא יתארגן עם צוות החקירה שלו, לחקירה מאומצת של 48 שעות, ואז הם יעשו החלטה ראשונית, האם לכאורה יש כאן דברים, והם ימשיכו הלאה בחקירה. יש לפעמים מצבים שאתה לא מרשיע בן אדם, אבל הוא חשוד. הוא זכאי עד שלא הוכחה אשמתו, בינתיים יכולים להגיד שמשעים.

רשף חן:

אני מסכים איתך, לגבי זה שצריכה להיות פרוצדורה כזאת.

אני רוצה לשאול, האם נכונה ההנחה שלי, ואני חושב כמו כל מי שנמצא פה מסביב לשולחן, שהנסיבות היחידות שבהן שוטר יכול להכות אזרח זה מצב של הגנה עצמית, וקשה לדמיין מצב שבו אזרח אזוק מצדיק אלימות?
מיכאל גורלובסקי:

אתה עורך-דין, פעם ראשונה שנתקלת בזה?

רשף חן:

לאור זה, מה הדין של שוטר שמוכח שתקף אזרח, גם כאשר יש ראיות לכאורה, וכאשר זה מוכח ברמה שהיא מעבר ללכאורה, זאת אומרת, הוא הורשע בדין משמעתי או פלילי, האם אנחנו רשאים להניח ששוטר כזה יושעה מהמשטרה, שלא יהיה שוטר במדינת ישראל שהכה אזרח? ואני מצטרף לחבר הכנסת גורלובסקי, מה קורה לשוטרים מהסוג הזה?

האם נתקלתם במצב של תלונות שווא, תלונות מפוברקות לחלוטין של אלימות שוטרים, ואז מה קורה למפברק? האם נוקטים נגדו בהליכים? מספרית, האם ידוע לך כמה שוטרים הושעו בשנה האחרונה על תקיפת שוטרים, ומביניהם, כמה הושעו במיידי, זאת אומרת, עד למיצוי ההליך, וכמה חיכו עד שההליך מוצה?

היו"ר מיכאל איתן:

כמה זמן לקח ההליך?

רשף חן:

נכון, כמה זמן לקח ההליך? אם יש מצב שמתוך אלה שהושעו, הרבה לא הושעו מיידית, יש פה בעיה, כי בינתיים הם תפקדו בשטח, וזה ודאי פוגע בהרתעה.

האם לא כדאי שיהיו נציגים של מח"ש, ואולי של הפרקליטות, לאור האירועים המאוד המוניים, שיהיו בשטח, כדי שיהיה במקום מישהו, ולא אותו מפקד תחנה שלא מתערב, שיש מישהו שיודעים שאפשר לפנות אליו, שתפקידו לגשת ולראות מה קורה, שיש לו אוטוריטה להגיד: חברים, תפסיקו עם העניין הזה, והוא בעצם מהאו"ם?

נסים זאב:

אין הוראה חד-משמעית לא להכות עצורים חשודים לאחר שהם כבולים? כשאנחנו רואים מצב כזה שנער, שמכים אותו, אולי כדי להוציא את התסכול והכעס על אותו מפגין, זה דבר איום ונורא. הבעיה, שהדבר מחלחל מלמעלה כלפי מטה, מראש הממשלה שאומר שצריך לטפל במפירי החוק, ואז אולי יש איזה שיבוש בהבנה, כשזה מיושם בשטח. רק הבוקר שמענו את הרמטכ"ל שמכריז הכרזות, שכבר הכריז עליהן בשבוע שעבר, לפני מספר ימים, איך לטפל במפגינים ובמתנחלים. כשאנחנו מגיעים למצב של הפגנות, אולי יש התרת דם, ומשתמשים ביותר אגרסיביות.

יצחק לוי:

אנחנו צריכים לבקש, חוץ מכל מה שמבוקש כאן, השאלות, הטיפול וכן הלאה, שתהיה הסברה בקרב השוטרים. כלומר, כאשר אנחנו, מגדולי רבנינו ועד קטוני עסקנינו, אומרים כל היום: בלי אלימות, בלי אלימות, בלי אלימות, ואנחנו חוזרים על זה, ויש אמנה כזאת, אמירה כזאת וגילוי כזה, אנחנו לא שומעים את שר המשטרה מגנה אלימות, מגנה שוטרים. זה חלק מהעניין. זה שאנחנו הולכים למח"ש זה בסדר, אבל צריכה להיות איגרת של המפכ"ל שיוצאת, בדיוק כמו האגרות שלנו, שאנחנו מוציאים לציבור שלנו, ואומרים לא: אל תרימו יד. אחד המפגינים אמר לי שזאת היתה אחת ההפגנות הכי קשה מבחינתו, הוא אמר: אני קיבלתי מכות, אבל לא החזרתי, כי הרב אמר שאסור להחזיר. כלומר, יש אצלנו הרגשה של הפנמה, שלא משתמשים באלימות, ואם יש דבר כזה, אנחנו מגנים. אנחנו מבקשים מהוועדה לצאת בקריאה לראשי המשטרה, לראשי מערכת הביטחון, להוציא אגרות מיוחדות לשוטרי ישראל ולכל אנשי הביטחון בישראל להיזהר מאוד משימוש בכוח, כיוון שאנחנו רואים שהם עוברים את הגבול.
אורית סטרוק:

אולי אפשר שראש הממשלה, כמו שהוא אומר שיש לטפל באלימות בדרך קשה, שהוא יטפל באלימות בשוטרים ביד קשה.

משה גפני:

לאור האירועים האחרונים, אבל לא רק, אני רוצה לדעת, האם היתה הצדקה, ויש נתונים שמצדיקים שהוצאת חקירות השוטרים מידי המשטרה והעברתן למשרד המשפטים, באמצעות מח"ש, ואם זה הצדיק את עצמו.

היו"ר מיכאל איתן:

עזוב את זה עכשיו, אנחנו מקיימים דיון על מח"ש.

דוד גרובר:

כנראה רשף חן לא הבין את הסיטואציה שהיינו בה במשטרת רמת גן. היו כ-70 עצורים, מחולקים לחמישה תאים, לפחות 30 שוטרים, הכול נעשה לעיני כול.

היו"ר מיכאל איתן:

לאט-לאט, אל תתרגש, אני מבין שאתה מתרגש, פה אתה לא במשטרת רמת-גן.

דוד גרובר:

היו שם כ-70 אנשים לפחות, עצורים בחמש מכלאות בחוץ, כל אחד היה יכול לראות, היו לפחות 30 שוטרים, מפקד התחנה, כולם הסתובבו שם, ואף אחד לא היה יכול לעצור את הדברים האלה. אלה דברים שנעשו בריש גלי, הם נתנו להם מכות בחוץ, עוד לפני שהם נכנסו לחדר, אלה לא דברים שנעשו בחדרי חדרים, זה היה בראש חוצות.

היו"ר מיכאל איתן:

אתה טוען שאפשר להביא עוד עדים כמוך וכמוהו.

דוד גרובר:

70 אנשים.

מיכאל גורלובסקי:

אפשר גם להביא את מפקד התחנה.

טוביה לרנר:

כל מי שראיינתי שהיה שם, או קיבל מכות או ראה מכות.

הרצל שבירו:

אני מבקש מהיושב-ראש לא להפסיק אותי לגבי משפט הפתיחה. לא ייתכן שאנחנו נדבר ונפעל בצורה שערורייתית. כל אחד יעשה את העבודה שלו. לא ייתכן שמישהו מיושבי השולחן הזה יקרא לעבודת משטרת ישראל "עבודה נאצית", לא ייתכן שזה יקרה. (התייחסות לדברים שנאמרו, ויושב-ראש הוועדה החליט על מחיקתם מהפרוטוקול)

היו"ר מיכאל איתן:

הוא חזר בו.

הרצל שבירו:

לקח לו יותר מחצי שנייה לחזור בו. לא ייתכן. אנחנו מטפלים בעשבים שוטים, אנחנו מטפלים בתופעות חריגות. משטרת ישראל עושה את עבודתה. אני בוש ונכלם כשאני שומע את ההתבטאות הזאת.

יצחק לוי:

אנחנו מקבלים את דבריך, ואנחנו שמענו את ההתנצלות.

הרצל שבירו:

זה לא תפקידי לעשות את זה. זה איום ונורא.

רבותי, היה חלק שסבב סביב הנושא של השעיה, ואני רוצה לעשות סדר בדברים. חבל שלא נמצא פה מישהו ממשטרת ישראל, אנחנו רשות תובעת ורשות חוקרת, אנחנו חוקרים, ממצאי החקירה מובילים או להגשת כתב אישום, אם זה משמעתי, אם זה פלילי, ואם זה נסגר מסיבה כזאת או אחרת. מי שאחראי על הנושא של ההשעיה תוך כדי ההליך זו משטרת ישראל. השוטרים עובדים של משטרת ישראל, הם המעבידים, יש להם מגוון השיקולים.

יצחק לוי:

אתם לא ממליצים?

הרצל שבירו:

לא, אנחנו מעבירים את החומר, וכשיש מקרים חמורים, מעבירים גם בזמן אמת. נאמר שאתמול שוטר הודה שהוא פברק ראיה בבית-המשפט- - -

יצחק לוי:

נניח שהעדות נכונה. פה זה לא נקרא קבלת עדות. הלכתם, חקרתם, יש עדות נכונה, האם אתה משער שאותו שוטר יכול לבוא לעוד הפגנה לפזר את המפגינים?

מיכאל גורלובסקי:

עזוב, ניקח את הסיפור של אשקלון, שום שוטר לא הושעה במשך חצי שנה.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, מה שאומר ראש מח"ש, שסמכות ההשעיה לא בידיו. הוא אומר שאם הוא מגיע למסקנות ביניים, הוא יכול להעביר לשר לביטחון פנים, כאשר הוא חושב שראוי להעביר לתשומת לבו. כלומר, זו לא המלצה פורמלית להשעיה. כשהוא רואה דבר מזעזע, הוא אומר לו שהוא חקר ומצא.

יצחק לוי:

למה שלא תהיה המלצה של מח"ש להשעיה?
הרצל שבירו:

ברגע שבאותו יום אני מעביר חומר, עוד לפני שקיבלתי אפילו החלטה על כתב אישום, ברור שאני מעביר לשיקול דעתם.

יצחק לוי:

אני ממליץ לך שתהיה המלצה כזאת של השעיה. הרי המשטרה לא שמעה את העדים, אתה שמעת.

היו"ר מיכאל איתן:

אני רוצה שנשים את הדברים בקונטקסט של מה שאנחנו עושים היום. אמרתי קצת בצחוק שזה מעין ניסוי כלים. יש לנו פה תלונה כבדה וקשה על אווירה במשטרת רמת גן שאופפת הרבה מאוד אנשים. התלונה הובאה לידיעתם. אנחנו, וזה כן תפקידנו, לעקוב ולראות מה ייעשה. אני מבקש שתינתן דחיפות מרבית לפתיחת חקירה במקרה הזה.

הרצל שבירו:

אתה יודע אם המתלונן הגיש תלונה במח"ש?

היו"ר מיכאל איתן:

אני המתלונן.

עמית הלוי:

אני התלוננתי במקום.

הרצל שבירו:

שאלה פשוטה: האם מי שנחבל הגיש תלונה?

אורית סטרוק:

אני אסביר לך. אני רוצה להסב את תשומת לבך שלקח לי שבוע ימים להרגיע את המשפחה של המתלונן שהיו אחוזי פחדים וחסרי כל אמון במערכות. רק אחרי שהבטחתי להם שאני אצמיד להם עורך-דין, שילווה אותם לכל אורך הגשת התלונה, הם הסכימו.

עמית הלוי:

הוא אמר לי בטלפון: אם אני אגיש תלונה, יחסלו אותי.

מיכאל גורלובסקי:

חברים, הם פשוט פוחדים, אפשר להבין אותם.

היו"ר מיכאל איתן:

ראש מח"ש אמר לנו שהוא פותח תלונות גם בלי שהמתלונן מתלונן, אבל ברור שזאת נקודת תורפה כשהמתלונן לא מתלונן. מתי תוגש תלונה?
אורית סטרוק:

היום, מחר.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מבקש מצדך להגיש את התלונה, ואני מבקש לזמן את מר הלוי, שטוען שהוא כבר הגיש תלונה, לחקירה, לבדיקה, ושהדבר הזה ייעשה בצורה מואצת, מתוך כוונה שאם נטפל בזה כהלכה, נרתיע ממעשים אחרים, אם יש בסיס לתלונה ולדברים האלה. אנחנו נעקוב. נכנס כאן פגישה בתוך מספר ימים, אני, גם באופן אישי, ארשה לעצמי להרים טלפון לראש מח"ש ולבדוק מה קורה בבירור התלונה הזאת. אנחנו נעקוב אחריה, לא מתוך עניין פרטני, אלא מתוך רצון למנוע תופעות כאלה בהמשך.

רשף חן:

השולחן הזה יכול לקבל גם נתונים יותר כלליים?

היו"ר מיכאל איתן:

אני גם מקבל את הצעתו של הרב חבר הכנסת יצחק לוי , ואני חושב שאני יכול לפנות בשם כל חברי הוועדה, שבצד הקריאה של הוועדה שהיתה כאן בישיבה הקודמת, שאני לא יודע אם חבר הכנסת רשף חן שמע אותה, שאנחנו קוראים לציבור המתנחלים, תומכיהם- - -

יצחק לוי:

המתנגדים.

היו"ר מיכאל איתן:

המתנחלים, המתנגדים ותומכיהם, אנחנו קוראים להם לפעול בכל דרך שבידם על מנת למנוע פגיעות ברכוש, פגיעות בגוף, ונגד כל התארגנות הפוגעת באופייה הדמוקרטי של המדינה. במקביל, אנחנו גם קוראים לכוחות הביטחון, למשטרה ולצבא, להעביר מסר שעל-פיו לא תינקט אלימות מעבר לנדרש לצורך ביצוע תפקידם.

רשף חן:

תיקון אחד: לא קוראים, אלא דורשים. לא דינו של אזרח כדין מי שמופקד על שמירת החוק, החובה עליו היא עשרת מונים יותר גבוהה.

אם אפשר בישיבה הבאה, שלא נתמקד רק במקרה הזה, שנוכל לקבל נתונים.

היו"ר מיכאל איתן:

הלוואי ולא יהיו מקרים נוספים.

רשף חן:

יש פה בעיה אמיתית. תסכים איתי שלא מכים רק מתנחלים, התופעה קיימת, של שוטרים שמכים אזרחים. השאלה שעלתה, תוך כדי הדיון הזה, של סמכויות ההשעיה המקבילות למעצר עד תום ההליכים היא שאלה ראויה, היא ראויה בכל מקרה, היא ראויה גם במקרה של העולים החדשים שקיבלו מכות, היא ראויה גם במקרה של עבריין שמקבל מכות. היא שאלה ראויה.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, תודה רבה. אני מודה לכלום.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15

תמונות

2006-01-09T12:04:00.000+02:00

כתב-אישום

2006-01-09T12:02:00.000+02:00

בבית משפט השלום בתל אביב ת"פ /05

מדינת ישראל
באמצעות המחלקה לחקירות שוטרים
מרכז בק למדע, רח' הרטום 8 הר חוצבים ירושלים
טל' 02-5412454 פקס: 02-5412469
מען למשלוח דואר: ת.ד 45208 ירושלים 91450

המאשימה

נ ג ד
1. ערן בן יוסף נעים
יליד 1970, ת.ז 027737055
מרכוס 78/14 יהוד

2. אברהם בן שלמה אלירן
יליד 1973, ת.ז 025726688
הדרור 15 קרית אונו
הנאשמים

כתב - אישום

הנאשם מואשם בזאת כדלקמן:

א. העובדות:

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שרתו הנאשמים כשוטרים במרחב דן בעיר רמת גן (להלן: "המרחב"). נאשם 1 שימש כקצין הסיור במרחב ונאשם 2 שימש כסגנו של נאשם 1.

בתאריך 29/6/05, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן, התקיימה הפגנת מחאה כנגד "תוכנית ההתנקות", במסגרתה נטל חלק עקיבא ויתקין (להלן: "המתלונן").

במהלך ההפגנה, השכיבו שוטרים את המתלונן לקרקע, כאשר השוטר מאיר נמיר רוכן על גופו של המתלונן במטרה לכובלו.

במצב זה, נאשם 1 החדיר את אצבעותיו אל תוך נחיריו של המתלונן, ובאופן זה משך את ראשו של המתלונן לאחור.

לאחר מכן, נעצר המתלונן ונלקח על ידי שוטרים למרחב.

בהיותו עצור, נלקח המתלונן אל אחד החדרים במרחב (להלן: "החדר"), שם אזקו שוטרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, את ידיו של המתלונן לאחור, תוך שהם מכים בו, והושיבהו על שולחן שהיה בחדר כשגבו מופנה אל הקיר.

בעוד הנאשם יושב על השולחן, ניגש נאשם 2 אל המתלונן וחבט בו בפניו ובבטנו, תוך שהוא אומר למתלונן "אנחנו עוד נכניע אתכם". המתלונן אמר לנאשם 2, כי הוא "יגיע למח"ש" ובתגובה לכך סטר נאשם 2 על פניו של המתלונן, הלם באגרופים לבטנו ונגח בראשו.

לאחר מכן, הקים נאשם 2 את המתלונן, הוביל אותו אל עבר דלת החדר, ותוך כדי כיפתו של המתלונן נפלה לקרקע. המתלונן ביקש מנאשם 2 את כיפתו וזה בתגובה, סטר על פניו.

כאשר ניסה המתלונן לפנות לשוטרים האחרים שהיו בחדר על מנת לזהותם, הטיח נאשם 2 את ראשו של המתלונן בקיר ודחף אותו אל מחוץ לחדר.

כתוצאה ממעשיו של נאשם 1 נגרם למתלונן דימום באף.

במעשים המתוארים בסעיפים 1-4 לעיל, תקף נאשם 1 את המתלונן תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

במעשים המתוארים בסעיפים 5-9 לעיל, תקף נאשם 2 את המתלונן.

ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

תקיפה הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (נאשם 1)

תקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל (נאשם 2).

ג. עדי התביעה:

עקביה ויתקין, האורן 41, מבשרת ציון.

דב לרנר, ארץ חמדה 20, בית אל.

עמית לוי, נגוהות.

מנחם מנדל שיינין, בת עין.

יוסף כיאט, נוף איילון.

אבי פרץ, המחלקה לחקירות שוטרים, הרטום 8 הר חוצבים, ירושלים 91450.

משה סעדה, עו"ד
סגן למנהל המחלקה לחקירות שוטרים

‏04 אוגוסט 2005
‏כ"ח תמוז תשס"ה

הודעה לנאשמים
הנאשם יכול לבקש שימונה לו סניגור ציבורי, אם מתקיים בו אחד התנאים לזכאות נאשם לייצוג המנויים בסעיף 18(א) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו - 1995.

תיק מח"ש 2724/05

עתירה לבית המשפט העליון

2006-01-09T11:59:00.000+02:00

בבית המשפט העליון בג"צ 05/
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק
בירושלים

בעניין: עקיבא ויטקין, ת.ז. 038081097
ע"י ב"כ עוה"ד נדב העצני ו/או שלום פוריס ו/או
אמיר רוזנברג ו/או אורית יפת ו/או תמיר גזיאל ו/או
מנחם הסה ו/או עדי ברנר ו/או גלית עופר ו/או עופר אשכנזי
ו/או כרמית בן אליעזר ו/או יוסי אהרוני ו/או קרן קלר
מרח' כנפי נשרים 15 ירושלים
טל': 6537777-02 פקס': 6537773-02
העותר

- נ ג ד -

1. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב משה קראדי
2. השר לביטחון פנים, גדעון עזרא
שניהם ע"י ב"כ פרקליטות המדינה, מחלקת הבג"צים
מרח' צלאח א-דין 29 ירושלים
טל': 6466590-02 פקס': 6466655-02
המשיבים

1. ערן נעים
2. אלירן אברהם
3. מאיר נמיר
שלושתם שוטרים ממשטרת ישראל, תחנת רמת גן
משיבים פורמליים

עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים

א. הסעדים המבוקשים

צו על תנאי

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן צו על תנאי, אשר יחייב את המשיבים או מי מהם ליתן טעם מדוע לא יעשו שימוש בסמכותם לפי סעיף 77י' ו/או סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"), ומדוע לא יורו לאלתר על השעיית המשיבים הפורמליים וכל איש משטרה אחר שהיה מעורב, באופן ישיר או עקיף, במעשי אלימות כנגד העותר, לרבות בדרך של מתן פקודה ישירה ו/או משתמעת להפעיל אלימות כנגד העותר ספציפית או כנגד מי שהפגין עימו ביום 29.6.05, בעיר רמת גן.

כן יתבקש בית המשפט הנכבד להפוך את הצו על תנאי למוחלט, לאחר שמיעת טענות הצדדים ולחייב את המשיבים בהוצאות העתירה ובשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.

צו ביניים

עוד קודם לדיון בצו על תנאי מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו ביניים, המשעה את המשיבים הפורמליים וכן כל איש משטרה אחר שהיה מעורב, באופן ישיר או עקיף, במעשי אלימות כנגד העותר, זאת לרבות בדרך של מתן פקודה ישירה ו/או משתמעת להפעיל אלימות כנגד העותר ספציפית או כנגד מי שהפגין עימו ביום 29.6.05, בעיר רמת גן. כל זאת עד למתן פסק דין בעתירה.

נימוקי הבקשה למתן צו ביניים מפורטים בסופה של עתירה זו.

דיון דחוף

לחילופין, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה למתן צו על תנאי, לכל המאוחר בתוך 48 שעות ממועד הגשתה, וזאת על מנת למנוע ככל הניתן את הסיכון הנשקף לציבור מהמשך עבודתם בפועל של המשיבים הפורמליים במשטרת ישראל, שעה שמועלות כנגדם האשמות כה חמורות.

ב. תמצית העתירה

עניינה של עתירה זו במניעת המשך עבודתם בפועל של המשיבים הפורמליים ו/או שוטרים נוספים (להלן גם: "השוטרים"), שביום 29.6.05 הפעילו בצוותא כנגד העותר שלא כדין אלימות חמורה. זאת שעה שהעותר היה מנוטרל וחסר כל יכולת התנגדות, אחוז בידי מספר שוטרים אזוק והלום ממכות קשות ונמרצות שכבר קיבל.

בית המשפט הנכבד מופנה כבר עתה לראיות המצולמות, המצורפות לעתירה זו. ראיות אלו כוללות הן תמונות וסרט וידאו, המבססות את הראיות כנגד המשיבים הפורמליים.
משיבים אלו, כולם שוטרים במדים, נראים בבירור כשהם מכים את העותר קשות בהיותו מוטל חסר ישע על הארץ, ומבצעים בו מעשי התעללות חמורים עד שפורץ דם רב מפניו – עיניו ואפו. ראיות אלו אינן ניתנות לפרשנות, אינן מותירות מקום לוויכוח ו/או דמיון, ואינן מותירות כל מקום לשיקול דעת מצד משיבים 1 ו/או 2, בעניין שבנדון.

במעשיהם, שעוד יתוארו להלן בהרחבה, הוכיחו השוטרים כי אינם מתאימים לשמש כשוטרים במשטרת ישראל. אופי המעשים המיוחסים להם, חומרת האלימות שהופעלה כנגד העותר ונסיבותיה, והעובדה שהמעשים בוצעו לכאורה במסגרת עבודתם של השוטרים, כל אלה מחייבים השעייתם לאלתר. זאת עד למיצוי החקירה המתנהלת בימים אלו במחלקה לחקירות שוטרים ועד לסיום משפטם, אם כצפוי – יועמדו לדין.

ישנה חשיבות מיוחדת להיענות לעתירה, לנוכח דפוס הפעולה של המשיבים הפורמליים, המעורר חשש כבד לאופן ההתנהלות הכולל במשטרה. מהראיות המצורפות לעתירה ניכר כי קבוצה שלמה של שוטרים לא חששו להפעיל אלימות קשה נגד אדם חסר ישע, לאור היום, ברחוב מרכזי בעיר מרכזית. זאת כאשר ידוע להם כי מעשיהם נצפים על ידי רבים וכי קיימת אפשרות שמתעדים את מעשיהם. עובדות אלו אינן יכולות אלא להוביל למסקנה כי מעשי האלימות החמורים בוצעו על ידי השוטרים, בידיעה שהם ממלאים את הפקודות שניתנו להם על ידי מפקדיהם, או לחילופין בתחושה שהם ממלאים את "רוח המפקד".

דווקא על רקע זה נדרשת פעולה מהירה וחמורה במיוחד של המשיבים, במטרה לשדר מסר חד לכל כוחות המשטרה, כי מעשיהם של המשיבים הפורמליים פסולים, ואין לפעול כמוהם.
מטרידות בהקשר זה ההתבטאויות החמורות של תנ"צ ניסים (ניסו) שחם, מפקד מרחב הנגב, אשר נחשף כי נתן הוראות להפעיל אלימות קשה ולפגוע במתנגדי ה"התנתקות". קשה שלא להסיק כי המשיבים הפורמליים בעתירה זו פעלו תחת הנחיות דומות.

למרבית הצער, מחדליהם של המשיבים עד כה, בכלל זה אי מתן כל תגובה לפניית ב"כ העותר, רק מחזקים את התחושה שאכן, השוטרים האלימים פעלו על פי הוראות מפקדיהם ויש מי שמבקש להסתיר זאת.

ג. הצדדים לעתירה

1. העותר הנו תושב מבשרת ציון כבן 19 שנה, אשר אמור להתחיל את שירותו הצבאי באוגוסט שנה זו.

2. משיב 1 הנו מפכ"ל המשטרה, ולו מסורה הסמכות להשעות שוטר מתפקידו, לפי סעיף 77י' לפקודת המשטרה, כאשר מתנהלת נגדו חקירה על ביצוע עבירה, או לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, בין היתר, כאשר הוכח להנחת דעתו שהשוטר אינו מתאים למלא את תפקידיו.

3. משיב 2 הנו השר לביטחון פנים, ומתוקף תפקידו הוא אחראי על פעולות המשטרה בכלל ועל פעולות משיב 1 בפרט. על פי פקודת המשטרה, סמכותו של משיב 1 להשעות שוטר שהינו קצין בכיר או מפקח, לפי סעיף 77י' או 10(2), טעונה אישורו של משיב 2.

היות ואין לעותר ידיעה ברורה בדבר דרגתם של השוטרים המעורבים בהפעלת האלימות נגדו, מוגשת עתירה זו גם כנגד משיב 2.

ד. התשתית העובדתית

האלימות החמורה בה נקטו השוטרים

4. ביום 29.6.05 בשעות אחר הצהריים המאוחרות, השתתף העותר בפעולות מחאה כנגד תוכנית ההתנתקות, שהתקיימו ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן.

5. למקום הגיעו שוטרים שעסקו בניסיון לדכא בכוח את פעולות המחאה האמורות.

6. לפתע, ללא כל הודעה מוקדמת וללא קיום כל שיח ושיג עם העותר, התנפלו על העותר שלושה שוטרים. השלושה השכיבו את העותר על הכביש ושניים מהם שכבו/נשענו עליו כשהם מפעילים את כל כובד משקלם על גופו השכוב על הארץ. זאת תוך שהם מונעים מהעותר יכולת התנגדות או תזוזה.

7. בד בבד, השלושה החלו להפעיל אלימות קשה כנגד העותר, שעה שהוא עדיין מנוטרל וחסר ישע על הקרקע. בין היתר, השלושה או מי מהם עיקמו את ידיו של העותר במכוון, חנקו אותו, דחפו אצבעות לתוך עיניו והפעילו לחץ על אפו, עד לסף שבירה.

8. על אף שבשלב זה העותר היה לפות בידי השלושה, חצי מעולף ובוודאי שאינו מגלה כל התנגדות, נצפו השלושה או מי מהם, כשהם מסמנים לחבריהם על צורך בתגבורת. ואכן, במהרה הגיעו שוטרים נוספים והתגודדו סביב העותר, כאשר העותר ממשיך לקבל מכות קשות מהשוטרים.

9. במצב זה, בו העותר עדיין שכוב על הארץ, המום מכאבים ולפות בידי מספר שוטרים, הגיח שוטר נוסף - שזוהה כמשיב פורמלי 1. הוא ניגש אל העותר, הכניס במכוון ובכוח רב אצבעות לאפו, סובב את האצבעות וביצע תנועה של תלישה. התוצאה לא איחרה לבוא - דם רב פרץ מאפו של עותר וכן מעיניו כתוצאה מהפעלת הלחץ הרב עליהן.

10. מייד לאחר מכן, כשהעותר עדיין סובל מכאבים ומדמם, גררו אותו השוטרים לרכב משטרתי מסוג סוואנה ולקחו אותו לתחנת המשטרה ברמת גן.

11. בכל אותה עת נכחו במקום עדים רבים שצפו במדויק באלימות שהופעלה כנגד העותר. זאת ועוד, במקום נכח מר טוביה לרנר, במסגרת תפקידו כעיתונאי. הלה צילם במצלמת וידאו את האירוע המתואר לעיל.

יצויין כי האירוע לא צולם באופן רציף, בשל כך שבשלב כלשהו הבחין אחד השוטרים, אשר זוהה על ידי מר לרנר כמשיב פורמלי 2, שמר לרנר מתעד את האירוע. שוטר זה ניסה לחבל במלאכת הצילום, להעיף מידיו של מר לרנר את המצלמה ולאיים עליו כי הוא ייעצר אם לא יפסיק לצלם.

העתק החומר הרלוונטי שצולם על ידי מר לרנר כשהוא מועלה על דיסק, מצורף לעתירה זו כחלק לבלתי נפרד הימנה ומסומן נספח א'.

12. מעיון בסרט נשוא נספח א' ניתן לזהות את המשיבים הפורמליים, כמי שנטלו חלק פעיל באלימות שהופעלה כנגד העותר.

שלושת השוטרים שהתנפלו לראשונה על העותר והפליאו בו את מכותיהם מזוהים בסרט כמשיב פורמלי 2 ומשיב פורמלי 3 וכן שוטר נוסף שהיה לבוש בגדים אזרחיים. במועד הגשת עתירה זו עדיין לא ידוע לעותר שמו של השוטר הנ"ל, אך הוא זוהה על ידי עדי ראיה בפרצופו.

השוטר שהחדיר אצבעות לאפו של העותר כמתואר לעיל, זוהה כמשיב פורמלי 1.

תמונותיהם של המשיבים הפורמליים ושל השוטר שטרם זוהה בשמו, מצורפות לעתירה זו כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומנות נספח ב'.

13. מצפייה בסרט ניתן להבחין גם בקור הרוח ובתיאום בו פעלו המשיבים הפורמליים. האלימות הקשה שהפעילו כנגד העותר לא פסקה, ואף החמירה, גם לאחר שמשיב פורמלי 2 הבחין כי האירוע מתועד במצלמות.

במיוחד יש לציין את משיב פורמלי 1, שלאחר ניסיונו לתלוש את אפו של העותר ממקומו בכוח, נצפה בין היתר על ידי מר לרנר, עוזב את העותר ומקנח את ידו, שהיתה מגואלת בדמו של העותר, בקור רוח וביסודיות.

14. למעלה מן הצורך יודגש כי ההתנפלות על העותר בוצעה ללא שקדמה לה פניה של השוטרים או מי מהם לעותר וללא שהשוטרים או מי מהם הורה לעותר על מעצרו, או נתן לו כל הוראה אחרת. מכאן, ברי כי לא היתה כל הצדקה להפעלת כוח כנגד העותר.

על אחת כמה וכמה שלא היתה כל הצדקה להמשך האלימות שהופעלה כנגד העותר. הסרט המצ"ב מוכיח למעלה מכל ספק, כי כבר בתחילת האירוע, עת נגרר העותר והופל לארץ, כששני שוטרים יושבים/שוכבים עליו, נוטרל העותר מהיכולת לבצע כל פעולה ונמנעה ממנו יכולת להתנגד לפעולות השוטרים. ברי כי בשלב זה לא נדרשה הפעלת אלימות כשלהי. אלא שהשוטרים מצאו לנכון, על אף נטרולו המוחלט של העותר, להעביר את האזיקים ביניהם מיד ליד, ולהכות אותו בכל חלקי גופו עד זוב דם, כמתואר לעיל.

15. כאמור לעיל, מרחוב ז'בוטינסקי ברמת גן נלקח העותר ברכב לתחנת המשטרה ברמת גן, לרחבה שבה הוקמו בעזרת גדרות תנועה מכלאות. העותר הושם, ביחד עם אחרים, באחת המכלאות.

16. לאחר כשלוש שעות בהן שהה העותר עם אחרים במכלאה האמורה, הורה אחד השוטרים לעותר ולאדם נוסף שדיברו ביניהם - "לסתום את הפה". לאחר שהעותר השיב כי לא ניתן לשלול ממנו את זכות הדיבור, הורה השוטר הנ"ל לעותר להתלוות אליו לאחד החדרים בסמוך לרחבה.

17. בתוך החדר אליו הוכנס העותר שהו אותה עת כעשרה שוטרים. ארבעה מהם, וביניהם משיב פורמלי 2, תפסו את העותר, הורידו לעותר את האזיקונים מפלסטיק שהושמו קודם לכן על ידיו, השכיבו אותו לארץ תוך שהם מנחיתים עליו מכות קשות ואזקו את ידיו מאחורי גבו באמצעות אזיקים ממתכת. העותר נדרש לשבת על כסא שהיה בחדר כשגבו לקיר, ובעודו יושב על הכסא כשידיו אזוקות, החל משיב פורמלי 2 להכות את העותר באופן שיטתי ומתמשך - נתן לו סטירות, דחף אגרופים לבטנו ולחזהו, נגח בראשו ועוד.

18. יצויין כי במהלך גילויי האלימות האמורים, ניסה העותר להזהיר את השוטרים כי יתלונן על התנהגותם במחלקה לחקירות שוטרים, אך התגובה היחידה על כך היתה החרפת המכות, הנגיחות והאגרופים. כן ביקש העותר כי יובא בפני רופא על מנת שיבדוק את מצבו, אך נענה בשלילה ובגסות.

19. במהלך הלילה של יום 29.6.05, שוחרר העותר לביתו, ללא שקיבל טיפול רפואי או נבדק בידי רופא.

החבלות שנגרמו לעותר

20. כמתואר לעיל, כבר כתוצאה מהאלימות שננקטה כנגד העותר בשלב הראשון - ברחוב ז'בוטינסקי, נגרמו לעותר חבלות בכל חלקי גופו.

עד ראיה שנכח במקום תיעד באמצעות מצלמה את מצבו של העותר, והתמונות מצורפות לעתירה זו כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומנות נספח ג'.

מצבו של העותר החמיר בעקבות המכות שחטף בתחנת המשטרה ברמת גן.

21. בבוקר יום המחרת סבל העותר מכאבים עזים בראשו, בעיניו, באפו, בידיו, בברכו ועוד. במהלך היום התברר לו שחומו עלה ובמשך שלושת הימים הבאים היה העותר מרותק למיטתו בשל חום גבוה וכאבים עזים.

22. נכון למועד הגשת עתירה זו עדיין סובל העותר מכאבים בפרקי ידיו, מגודש כרוני באף ועוד. בשלב זה וטרם נבדק העותר על ידי מומחה רפואי, קשה להעריך את מלוא הנזקים הגופניים שנגרמו לעותר כתוצאה מהאלימות שננקטה כלפיו.

פתיחת חקירה במחלקה לחקירות שוטרים

23. על אף חששות ולבטים ולאחר התייעצות עם בא כוחו, הוגשה תלונה מטעם העותר כנגד האירועים המתוארים לעיל למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים.

העתק התלונה שנשלחה מטעם ב"כ העותר למח"ש, מצ"ב כנספח ד'.

24. בעקבות הגשת התלונה פתחה המחלקה לחקירות שוטרים בחקירת האירוע. נגבתה מהעותר הודעה בה מסר תיאור מפורט של האירוע. גם הצלם מר לרנר נחקר ותיאר בפרוטרוט את שהיה עד לו ואת שקלטה עדשת המצלמה שלו. זאת לרבות פרטים שקשה להבחין בהם בצפייה מהירה ושטחית בסרט.

25. לא ידוע לעותר אם השוטרים המזוהים בקלטת כבר זומנו לחקירה. מכל מקום, למיטב ידיעת העותר, החקירה בנושא טרם הסתיימה. עם זאת, הראיות והעדויות שהוצגו עד כה למחלקה לחקירות שוטרים, די בהן על מנת לחייב השעייתם של השוטרים המעורבים ובמיוחד של המשיבים הפורמליים.

הפניה למשיב 1

26. ביום 13.7.05, בסמוך לאחר שהוגשה תלונה רשמית למחלקה לחקירות שוטרים, נשלח על ידי ב"כ העותר מכתב למשיב 1, המודיע על הגשת התלונה כנגד השוטרים למח"ש, המתאר את האלימות החמורה בה נקטו השוטרים והקורא להשעייתם מתפקידם לאלתר.

העתק המכתב למשיב 1 מיום 13.7.05 מצורף לעתירה כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומן נספח ה'.

27. ביום 18.7.05, לאחר שחלפו 5 ימים ממשלוח המכתב נספח ו' ולאחר שלא התקבלה ממשיב 1 או ממי מטעמו תגובה כלשהי למכתב, נשלח למשיב 1 מכתב נוסף. במכתב זה הובהר למשיב 1 מפורשות, כי היה ולא תתקבל תשובה בעניין השעיית השוטרים ו/או תתקבל תשובה שלילית, לא יהיה מנוס מפניה לערכאות בעניין.

העתק המכתב למשיב 1 מיום 18.7.05 מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד הימנה ומסומן נספח ו'. גם למכתב זו לא התקבלו מענה או תגובה כלשהם.

ה. הטיעון המשפטי

28. העותר יטען כי בנסיבות המתוארות לעיל, נתונה למפכ"ל הסמכות להשעות את המשיבים הפורמליים וכל שוטר אחר שהיה מעורב בהפעלת האלימות כנגד העותר, הן לפי סעיף 77י' לפקודת המשטרה והן לפי סעיף 10(2) לפקודה.

29. סעיף 77י' מעניק למשיב 1 סמכות להשעות ממשרתו "שוטר שמתנהלת נגדו חקירה על ביצוע עבירה או עבירת משמעת".

על פי פסיקת בית המשפט הנכבד, "די באופי העבירה בה מוחשד השוטר - אם יש בו, לכאורה, כדי לפסול את השוטר מלהמשיך בתפקידו - כדי להוות עילה מוצדקת להשעייתו" (בג"צ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד מו(3) 516).

בית המשפט הנכבד קבע כי סעיף 77י' לפקודה מיועד לאפשר השעיה, כשמהלך כזה מתבקש מאופי העבירה, ב"מקרים בהם מדובר על חשד אשר עדיין צריך להיחקר ואשר אין לו אחיזה בעובדות קונקרטיות" (בג"צ 337/76 חייק נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל, פ"ד לא(1) 421).

30. סעיף 10(2) לפקודת המשטרה מעניק למשיב 1 סמכות, בין היתר, להשעות שוטר מתפקידו "אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו".

לעומת סעיף 77י', סעיף 10(2) ניתן להפעלה גם כאשר לא מתנהלת חקירה כנגד השוטר או כאשר החקירה הסתיימה, למשל בהגשת כתב אישום. סעיף 10(2) מיועד להשאיר בידי רשויות המשטרה המוסמכות כל אותן הסמכויות הבאות "לאפשר תגובה יעילה על אתר, לשם שמירת רמתה, יעילותה וטהרה של המשטרה, כל אימת והנסיבות מחייבות זאת" (פס"ד חייק הנ"ל).

31. הפסיקה קבעה כי עצם קיומה של חקירה בשל עבירה המיוחסת לשוטר, אינה שוללת גם שימוש בסמכות שמוקנית למשיב 1 מכוח סעיף 10(2). דהיינו, ייתכנו מקרים בהם למשיב 1 נתונה סמכות השעיה מכוח שני מקורות חוקיים (פס"ד חייק הנ"ל).

32. במקרה דנן, מתנהלת כנגד המשיבים הפורמליים חקירה בגין עבירות של אלימות חמורה שננקטה בנסיבות מחמירות. בין היתר, בשל כך שננקטה בחבורה, בשעה שהעותר חסר כל יכולת התנגדות (אחוז בחוזקה על ידי השוטרים או אזוק), בשעה שלא היה צורך בנקיטת אלימות, בוודאי שלא כה חמורה. התנהגות המשיבים הפורמליים, כעולה מתוך העדויות ומתוך הסרט, מעידה על אלימות לשם אלימות.

העבירות המיוחסות למשיבים הפורמליים מטיבן ומטבען, מהוות עבירות שיש עימן קלון. על אחת כמה וכמה כאשר הן מבוצעות בידי שוטרים במשטרת ישראל, האמונים על שמירת החוק ועל אכיפת הסדר הציבורי, וכאשר הן מבוצעות לכאורה במסגרת תפקידם של אותם שוטרים.

33. זאת ועוד, התנהלותם של השוטרים כמתואר לעיל, ובמיוחד האכזריות, השיטתיות וקור הרוח בהם ביצעו את העבירות המיוחסות להם, מחייבת את המסקנה כי הם אינם מתאימים למלא תפקיד של שוטר, ודאי לא שוטר מבצעי.

34. במקרה דנן, הראיות שיש כנגד השוטרים מוצקות ובלתי תלויות. אין מדובר בעדותו של המתלונן כנגד גרסת השוטר, אלא בסרט ובתמונות שצולמו בזמן אמת ובעדות של לפחות עד בלתי תלוי אחד - מר טוביה לרנר, שאף צילם את האירוע.

מדובר בראיות חזקות ביותר, המקימות סיכוי טוב להרשעת השוטרים לאחר שיוגש נגדם כתב אישום. ראיות אלו עולות במידה ניכרת על סף הראיות הדרושות לשם השעית שוטר.
שכן, התשתית הראייתית הדרושה לצורך הנחת דעתו של משיב 1, לכך ששוטר אינו מתאים להמשיך במילוי תפקידו, אינה צריכה להיות כזו שתספיק להרשעת השוטר בפלילים (פס"ד בן יאיר הנ"ל וכן בג"צ 204/81 בן נעים נ' המפקח הכללי של המשטרה, פ"ד לה(4) 469).

35. ויודגש, בית המשפט הנכבד דחה עתירות כנגד השעיית שוטרים במקרים חמורים פחות, כגון: במקרה של ניסיון לעשות שימוש בכרטיס אשראי גנוב (פס"ד בן נעים הנ"ל) ובמקרה של תיווך לשוחד (פס"ד חייק).

36. לאור האמור לעיל עולה כי לא רק שלמשיב 1 ישנה סמכות להשעות את המשיבים הפורמליים, בין אם מכוח סעיף 77י' לפקודת המשטרה ובין אם מכוח סעיף 10(2) לפקודה, אלא שהוא מחוייב לעשות כן בנסיבות העניין.

העותר יטען כי נוכח אופיין של העבירות המיוחסות למשיבים הפורמליים ונוכח תשתית הראייתית החזקה והנכוחה הקיימת נגדם, אי השעייתם לאלתר של המשיבים הפורמליים וכל שוטר אחר שהיה מעורב באלימות כנגד העותר, הינה בלתי סבירה.

37. אי השעיית השוטרים, כמו גם העובדה שמשיב 1 או מי מטעמו לא טרח להשיב כלל על פניות ב"כ העותר, מעלים חשש כי ביסוד הימנעותו של משיב 1 מהשעיית השוטרים עומדים שיקולים זרים. בין היתר, ייתכן שהשוטרים קיבלו ו/או מקבלים מהדרגים הבכירים במשטרה גיבוי מלא על התנהגותם המתוארת.

38. לא למותר לציין כי דפוס הפעולה של המשיבים הפורמליים, העולה מתוך הראיות הויזואליות המצורפות, מעורר חשש כבד לאופן ההתנהלות הכולל במשטרת ישראל. מראיות אלו ניכר כי קבוצה שלמה של שוטרים לא חששו להפעיל אלימות קשה נגד אדם חסר ישע, לאור היום, ברחוב מרכזי בעיר מרכזית. זאת כאשר ידוע להם כי מעשיהם נצפים על ידי רבים וכי קיימת אפשרות שמתעדים את מעשיהם.

עובדות אלו אינן יכולות שלא להוביל למסקנה כי חבורת השוטרים האלימה פעלה, כאשר ביצעה את מעשי האלימות האמורים, בידיעה שהם ממלאים את הפקודות שניתנו להם על ידי מפקדיהם. או לחילופין בתחושה שהם ממלאים את "רוח המפקד".

מטרידות בהקשר זה ההתבטאויות החמורות של תנ"צ ניסים (ניסו) שחם, מפקד מרחב הנגב, אשר נחשף כי נתן הוראות להפעיל אלימות קשה ולפגוע במפגינים מתנגדי ה"התנתקות". קשה שלא להסיק כי המשיבים הפורמליים בעתירה זו פעלו תחת הנחיות דומות.

39. דווקא על רקע זה נדרשת פעולה מהירה וחמורה במיוחד של המשיבים, במטרה לשדר מסר חד לכל כוחות המשטרה, כי מעשיהם של המשיבים הפורמליים פסולים, ואין לפעול כמוהם.

למרבית הצער, פעולת המשיבים עד כה, כלומר – מחדלם ואף אי מתן כל תגובה לפניית ב"כ העותר, רק מחזקים את התחושה שאכן, השוטרים האלימים פעלו על פי הוראות מפקדיהם ויש מי שמבקש להסתיר זאת.

ו. צו ביניים

40. נוכח כל האמור ומפורט לעיל, וכפי שברור מהראיות המצורפות לעתירה זו, ברי כי כל דקה בה נמשכת עבודתם של המשיבים הפורמליים, פוגעת באינטרס הציבורי, בתדמיתה של המשטרה בעיני הציבור ובטוהר המידות של המשטרה.

41. חמור מכך, הישארות המשיבים הפורמליים בתפקידם כל עוד מתבררת העתירה וכל עוד נמשכת החקירה ומכלול ההליך החוקי, עלול לגרום נזק חמור לאזרחים אחרים ולשלום הציבור. אזרחים נוספים העלולים ליפול תחת ידיהם של המשיבים הפורמליים או מי מהם ולזכות לאותו "טיפול". חשש זה ממשי במיוחד שעה שפעולות המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות אמורות להתקיים גם במהלך הזמן הקרוב, ואולי אף ביתר שאת.

ז. סיכום

42. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את העתירה כמבוקש ברישא לעתירה זו, ליתן צו על תנאי וכן ליתן צו ביניים או לקבוע דיון דחוף בעתירה בתוך 48 שעות ממועד הגשתה. בנוסף, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות העותר ובשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.

________________ _________________
נדב העצני, עו"ד אורית יפת, עו"ד
פוריס העצני רוזנברג ושות'
ב"כ העותר

מעצרו של אריאל מלמד

2005-12-24T23:17:00.000+02:00

מעצרו של תושב חברון אריאל מלמד בגלל סירוב להשתתף בגירוש יהודים מגוש קטיףניתן להוריד מסמכים מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע כאן: מעצרו של אריאל מלמד מכתב לשר הבטחון

מוצש"ק פר' וישב תשס"ה
24 בדצמבר 2005

לכבוד
תא"ל אבי מנדלבליט
הפרקליט הצבאי הראשי

הנדון: מעצר נקמני של חייל המילואים אריאל מלמד
תוך פגיעה מכוונת ברגשותיו הדתיים

ביום חמישי כ"א בכסלו תשס"ה 22 בדצמבר 2005 עוכב תושב חברון אריאל מלמד לבדיקת רשיונות רכב שגרתית, ובבדיקה התברר כי הוא רשום כ"עריק", עקב העובדה שלא התייצב לשירות מילואים בעת גירוש היהודים מגוש קטיף.

אריאל נעצר מיד והועבר למשטרה הצבאית, ובהתאם לחוק השיפוט הצבאי המתין לשיפוט בפני קצין. למעשה, מדובר בהליך קצר ביותר שניתן היה לסיימו תוך זמן קצר (ה"דיון" אצל הקצין ארך רבע שעה!!) ולשחרר את אריאל לביתו עוד באותו הלילה. ואולם, בבסיס המשטרה הצבאית בענתות העדיפו למשוך את הזמן, להחזיק את אריאל במשך כל הלילה במעצר, ולהביאו בפני קצין-שופט רק ביום ששי בשעה 14:45. זאת למרות שידעו, שאשתו ו-5 ילדיו ממתינים לו לשבת!!

בשעה 15:00 ביום ששי הסתיים הדיון הקצר אצל הקצין-השופט, לאחר שאריאל הודיע (כפי שהיה צפוי מראש) שהוא מבקש להשפט בפני בי"ד צבאי. באותה שעה, אביו של אריאל המתין בשער בסיס המשטרה הצבאית בענתות, על מנת לקחת את אריאל לבית הוריו, שם המתינו לו אשתו וילדיו הקטנים.

ואולם, במשטרה הצבאית החליטו להשאיר את אריאל במעצר, ושלחו אותו, בשעה 15:30 אחה"צ (פחות משעה לפני כניסת השבת!!) ל...בדיקה רפואית. לאחר מכן החזירו אותו למעצר, ללא כל הצדקה חוקית, ואפילו לא אפשרו לו להתקלח לקראת שבת. כמו כן לא אפשרו לאביו להכניס אליו אוכל וחפצים נצרכים לשבת.

רק בשעה 20:00 "נזכרו" בבסיס המשטרה הצבאית בענתות, שאריאל מוחזק במעצר מעבר לזמן המותר בחוק – ואז הודיעו לו שהוא משוחרר. מובן, שאריאל נאלץ להשאר בבסיס המשטרה הצבאית במשך כל השבת, על מנת להמנע מחילול שבת.

אנו דורשים לחקור מי האחראים להתנהלות בלתי-מתחשבת ובלתי-חוקית זו כלפי אריאל, ולהביאם על עונשם.

בשולי הדברים נעיר, כי לעצם הרדיפה של המשטרה הצבאית אחר חיילי מילואים שסרבו לקחת חלק בגירוש אחיהם היהודים מגוש קטיף (במקרה של אריאל – שני אחיו היו בין המגורשים ומתגוררים עד היום כפליטים בבתי מלון!!) – הוא מעשה של נקמנות שמוטב היה לוותר עליו.

בכבוד רב,

אורית סטרוק
מנהלת

מוצש"ק פר' וישב תשס"ה
24 בדצמבר 2005

לכבוד
שר הבטחון
מר שאול מופז

הנדון: מעצר נקמני של חיילי מילואים
שנמנעו מלקחת חלק בגירוש יהודי גוש קטיף

מצ"ב מכתבנו לפרקליט הצבאי הראשי, בעניינו של חייל המילואים אריאל מלמד, שנאלץ לבלות 3 ימים, כולל שבת, במעצר, עקב העובדה שהוא רשום כ"עריק". אריאל שוחרר ממעצר בליל שבת בשעה 20:00, ונאלץ "לבלות" את השבת בבסיס המשטרה הצבאית בענתות, הרחק מאשתו ו-5 ילדיו הקטנים.

אין ספק, שהתנהגות המשטרה הצבאית כלפי אריאל היתה התנהגות נקמנית ואכזרית, ואין לה דבר וחצי דבר עם שמירת חוק, אלא אדרבה היא מהווה הפרת חוק מצד המשטרה הצבאית.

אריאל, שהתנדב לשרת ביחידת שדה למרות פרופיל נמוך, והגיע תמיד במסירות ובהתמדה לכל שירות מילואים – זוכה ליחס נקמני מצד צבא הגנה לישראל רק משום שלא הסכים ל'קחת חלק בגירוש אחיו מבתיהם (במקרה המדובר – שני אחיו של אריאל, חנן וידידיה, הם ממגורשי הגוש, ומתגוררים עד היום כפליטים בבתי מלון!!)

במהלך הדיון הקצר אצל הקצין-השופט, התברר לאריאל שבנוסף למעצרו ולניהול המשפט נגדו, הוחלט גם לשלול ממנו, ומיתר חיילי המילואים שלא הסכימו להשתתף בגירוש – את הנשק האישי, ובכך למעשה להפקיר את בטחונו ואת בטחון בני משפחתו (אריאל מתגורר בתל רומידה).

התנהלות זו של הצבא כלפי חיילי המילואים שלא הסכימו ליטול חלק (ישיר או עקיף) בגירוש אחיהם היא הנהלות נקמנית שאין לה מקום. במיוחד לאור העובדה, שרשויות אכיפת החוק כבר החליטו, שרוב רובם של האזרחים שפעלו בדרכים לא חוקיות על מנת למנוע את הגירוש – לא יועמדו לדין (דברים אלה נמסרו בשבוע שעבר לועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ע"י המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שי ניצן). אם כנגד מי שפעלו באופן אקטיבי נגד הגירוש הוחלט על גישה מקלה, ודאי יש לנקוט גישה מקלה גם כלפי מי שהעדיפו באופן פסיבי להמנע מלקחת חלק בפעולת הגירוש.

אנו קוראים לך להודיע על שינוי גישה כלפי אותם חיילי מילואים, להמנע ממעצרם והעמדתם לדין, ובודאי להמנע מהחרמת נשקם האישי.

בכבוד רב,

אורית סטרוק
מנהלת

העתק: חברי כנסת

סרט חדש: משטרת ישראל: בנחישות ובאלימות

2005-12-21T00:07:00.000+02:00

כאן קישורית לסרט חדש

משטרת ישראל: בנחישות ובאלימות
איסרו-חג סוכות, תשס"ו

Download - להוריד את הסרט כאן

סטרוק: סחבת בחקירת אלימות שוטרים

2005-12-14T13:50:00.000+02:00

כתבה מערוץ 7 [http://a7.org/news.php?id=133010]

סטרוק: סחבת בחקירת אלימות שוטרים
17:01, 13 דצמבר 2005 / י"ב בכסלו תשס"ו

מח"ש מקבלת תלונת על אלימות שוטרים נגד מפגיני ועצורי ימין, אך "סוחבת" אותם לאורך שבועות ארוכים. "צריך להזכיר להם שתפקידם לחקור את השוטרים ולא להסתיר", מאשימה יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע אורית סטרוק.

אורית סטרוק יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע, מדווחת על נתונים מדאיגים באשר להתנהלות המשטרה כלפי מפגיני ועצורי ימין. זאת לנוכח יום זכויות האדם שהתקיים אתמול.

סטרוק מדווחת כי לה עצמה אין את הנתונים כולם שכן רבים מהמקרים בהם ספגו מפגיני ימין את נחת זרועם של שוטרים נעשים בהיעדר עדים. דוגמא אחת מציינת סטרוק כשהיא מזכירה את ההאשמות כלפי השוטר יאיר לב שהכה איש ימין בעודו בעצומה של תפילה. השוטר גרר את הבחור, הטיח אותו בשולחן והכה אותו בעוצמה. בימים אלה הצליחו אנשי הארגון בראשו עומדת סטרוק להגיע לכתב אישום נגדו.

בראיון ליומן הצהרים של ערוץ 7 מספרת סטרוק כי החומרים המגיעים מאנשי ימין שספגו מהלומות משוטרים מגיעים דרך אתר האינטרנט החדש שהקימו אנשי ארגון זכויות האדם ביש"ע. העדויות זוכות לטיפול של יועצת משפטית המסייעת לגבש את העדויות לכלל כתב אישום.

באשר לטיפולה של המחלקה לחקירת שוטרים אומרת סטרוק כי התנהלות המחלקה אינה מוכיחה שברור לאנשיה כי הם גוף חוקר. לדבריה מקרים רבים זוכים לסחבת מצידה של מח"ש. כדוגמה מציגה סטרוק את המקרה שהתפרסם בשלטי חוצות תוך מידע ברור לגבי מיקום האירוע ומועדו, אולם למרות כל הפרטים מח"ש עדיין לא מצליחה לגלות מיהו אותו שוטר מג"ב שחנק בחור, על אף שפניו גלויות למתבונן בתמונה, והפלוגה בה שירת ידועה היטב. כך מתרחש, לדבריה גם במקרים נוספים בהם מח"ש זקוקה לתזכורת, כדבריה, לתפקידה כחוקרת שוטרים ולא כמסתירה את האישומים נגדם.

סטרוק קוראת למפגיני ימין או לעדים של מקרים בהם אחרים היו קורבנות למקרי אלימות שונים להיכנס לאתר 'זכויות' ושם להציג את עדותם.

להאזנה לראיון
(ש)

מי ראה מי שמע מי נפגע

2005-12-12T15:41:00.000+02:00

מי ראה מי שמע מי נפגע

מוקד התלונות של ארגון זכויות האדם ביש"ע מחפש עדים ובעלי מידע לגבי האירועים הבאים

כל מידע יתקבל בברכה, ויסייע בהגשת התלונות והתביעות
נא התקשרו לטלפון 0544506536 שרית או שלחו לפקס מס' 029964152

או לדוא"ל לכתובת
orit1@eretz.org
בפנייתכם נא ציינו את מספר התלונה

ניתן להוריד את הטבלה בכתובת

www.eretz.org/zechuyot/zechtable.pdf

2005-09-26T15:22:00.000+03:00

הילדות 'בילו' שבת נוספת בכלא תרצה

שש בנות בגילאי 13-15 בילו זו השבת השניה בכלא נוה תרצה למרות שהושגה הסכמה לשחרורן, לאחר שהתברר להן כי 4 מחברותיהן אינן נכללות בהסכם והן נשארות בכלא.

מדובר בקבוצת בנות שנעצרה במהלך העליה המחודשת לשאנור שנחרבה בצפון השומרון. הבנות סירבו במשך כשבועיים להשתחרר בתנאים שקבע בית המשפט. לפתרון הבעיה נחלץ הרב דב ליאור רבה של קרית ארבע וישיבת ההסדר, הוא ערך אצלן ביקור ושכנע אותן להסכים להשתחרר אם הוריהן יבקשו זאת מהן. הבנות נענו לבקשתו אך ברגע האחרון התברר לבנות כי ההסדר לשחרורן אינו כולל 4 מחברותיהן. לפיכך הן החליטו כי הן אינן משתחררות ללא חברותיהן ונותרו כאמור שבת נוספת בכלא נוה תרצה. כך מוסרת אורית סטרוק מארגון זכויות האדם ביש"ע לערוץ 7.

כזכור ביום רביעי בלילה ב 14 לאוגוסט (אור לי"א אלול) שבו כ 70 איש, צעירים ומבוגרים, לשאנור. גירושם פעם נוספת לווה לדברי ארגון זכויות האדם ביש"ע תוך נקיטת אלימות קשה כולל השלכת כמה מהם מגג המצודה.

שחרור האנשים שנעצרו אומרת סטרוק, נעשה באופן שרירותי ללא בדיקת זהותם " פשוט פתחו את דלתות האוטובוס והורו להם לצאת וללכת הביתה". בהמשך שוחררו עוד כמה עשרות שהסכימו לחתום על הרחקה מצפון השומרון. חלקם שוחררו ללא כל הליך משפטי, וחלקם בהחלטת שופט.

במעצר נותרו 12 בנות צעירות, אשר החליטו יחד על 3 עקרונות: סירוב להכיר בסמכות בית המשפט, סירוב לחתום על הרחקה מאזור כלשהו בא"י וסירוב להותיר מאחור את אחת החברות.

ביום שני שעבר 19 באוגוסט (ט"ו באלול) הובאו הבנות להארכת מעצר בבית משפט השלום בראשון לציון. הבנות סרבו לצאת מהניידת המשטרתית, התבצרו בתוך הניידת. השוטרים ניתקו את המיזוג בניידת, והבנות כמעט נחנקו בפנים. ההורים שהגיעו לבית המשפט ביקשו להפגש עם הבנות על מנת לשכנען לצאת מהניידת המחניקה ולהגיע לבית המשפט, אך למרות הוראת השופטת לאפשר להם מפגש כזה, נקטע המפגש ע"י השוטרים. בסיכומו של דבר, רק 3 מהעצורות הגיעו לבית המשפט, 2 מתוכן השתחררו לבקשת הוריהן. השאר הוחזרו לכלא.

ביום רביעי הגיע הרב דב ליאור במיוחד לביקור אצל הבנות בכלא. (תאור מלא של ביקור הרב ודבריו לבנות נמצא כבר באתר ערוץ 7). הבנות, המסרבות להכיר בסמכות בית המשפט נשמעו כאמור לרב ליאור ונענו להוראתו להשתחרר מהכלא.

ביום חמישי התקיים דיון נוסף בבית משפט השלום בראשון לציון. לדיון הגיעו חלק ניכר מההורים, אשר קיוו לדבר עם בנותיהם. אולם השופטת לא איפשרה להורים להכנס לאולם ולהפגש עם הבנות. לטענתה "דיון של קטינים מתבצע ב'דלתיים סגורות'" השופטת הודיעה להורים כי עליהם להוכיח שהם אכן הורי הבנות, כלומר דרשו מהבנות להזדהות, ועד אז לא יוכלו להכנס. בכך אומרת סטרוק יש ניצול לרעה על ידי השופטת של החוק שנועד להגן על נוער, כדי לפגוע בו.

סטרוק מוסיפה כי רק צעקותיו הרמות של דוד העברי, אביה של אחת העצורות, שעמד בפתח האולם וצעק ומחה על כך שמפרידים את הבנות מהוריהן – הותר להורים להכנס לדיון, "לא לפני שדוד העברי הוכה, נחנק, חטף בעיטות בכל חלקי גופו ואף נעצר ע"י השוטרים ואנשי משמר בית המשפט. כבול באזיקים הוא הוכנס לאולם בית המשפט לשבת לצד ביתו".

ההורים ביקשו מהשופטת לשוחח באריכות וללא התערבות עם הבנות והדבר הותר זאת לאחר שבמשך שבוע לא ניתן להורים ליצור קשר כלשהו עם בנותיהן. בעקבות השיחה החליטו הבנות לקבל את חוות הדעת של ההורים ושל הרבנים, שטענו בפני הבנות כי המאבק נגד חוקים ומשפטים אינו יכול להתבצע על גבן של ילדות כל כך רכות בשנים, וכי לשם כך יש לגייס כוחות גדולים בהרבה למאבק. אז סוכם שהבנות ישתחררו בהתאם לתנאים שקבע בית המשפט.

מתברר שבכך לא תמה הפרשה. סטרוק מוסיפה כי "בשלב זה, ולאחר ש-3 בנות כבר ביצעו את תהליך השחרור, הסתבר שהמשטרה מערימה קשיים נוספים: קצין המשטרה חיים פדלון הודיע להורים ולעורך הדין, כי כל בת שבכניסתה לשא נור הפרה ע"פ החשד צו הגבלה אישי שהיה מוטל עליה - תאלץ להשאר בכלא ולהמתין עד שהמשטרה תגיש נגדה כתב אישום נוסף, עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. מצב זה אמור לחול על 4 מתוך 7 הבנות שנותרו. בתגובה להודעה זו של פדלון 'קצין משטרה עתיר תלונות על אלימות והתנהגות שאינה הולמת', החליטו הבנות להשאר יחדיו בכלא, על מנת לא להפקיר את חברותיהן".

סטרוק מציינת כי עד לרגע זה נשללים מהבנות: ספרים, משחקים, שיעורי תורה (שאר האסירות בכלא מקבלות שיעורים באופן קבוע מנשות חב"ד!). יחד עם זאת, "מצב רוחן טוב, הן מאוחדות, מעודדות ומסייעות אלה לאלה , והחל מיום חמישי שומרות על קשר עם ההורים".